אני החלפתי את סמיר. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת, אני רוצה לברך על הצעת החוק הזו. אני יודעת שזו לא הצעת חוק ראשונה שלך בענייני בנקים והשירותים אשר הם נותנים, חבר הכנסת אשר. ובאמת, תודה. אני חושבת שזה חשוב מאוד, ובמיוחד לאור כל מה שקוראים לו "התייעלות בבנקים". כלומר, קיצוצים בכוח אדם, כוח אישה, סגירת סניפים. לצערי הרב, זה לא רק עניין של קיצוצים אלא ניסיון לצבור יותר ויותר רווחים – דבר שגם חבר הכנסת חמד עמאר עליו.
אבל, האמת, רציתי לדבר על נושא אחר, אבל הדברים של חבר הכנסת אכרם חסון גרמו לי לעלות ולהתמקד דווקא באמירה שלו שאין בשפרעם כנראה מנהיגות. חבל, חבל, להתנשא על עיר שלמה שיש בה אנשים נהדרים, ולהגיד שכנראה אין מנהיגות, כדי לברוח מלכוון את האצבע המאשימה להנהלות הבנקים, שלא שבעים אף פעם מהרווחים שלהם ושהם מנצלים.
אתה יודע כמה שירותי הבנקאות קיימים באוכלוסייה הערבית ואיך הסניפים נסגרים, ואיך זה שרק 4% מהמשכנתאות שנותנים הבנקים במדינה הזו הולכים לאוכלוסייה הערבית. אתה יודע טוב מאוד, במקום לבוא ולהאשים את הקורבן. ואני בטוחה שאם היו מתארגנים באוכלוסייה הערבית כדי להחרים את הבנקים או ללחוץ על הבנקים, הצד הזה היה קם על רגליו האחוריות ואומר: מה אתם עושים, ומרי אזרחי, ומחרימים, ואיך אתם יכולים לעשות דבר כזה. לצערי הרב, הגיע הזמן שהבנקים יבינו שאי-אפשר להמשיך בצורת השירות הזו לאוכלוסייה הערבית. והגיע הזמן שהממשלה, שאתה כן מייצג עכשיו באולם הזה, כי אתה היחיד שנמצא בקואליציה, תבין שאי-אפשר לתת יד חופשית לבנקים, וכן צריך להכריח אותם להגיע למצב שהם ישרתו בצורה נכונה. אנחנו, מצידנו, נדאג כמנהיגות, לא רק של שפרעם אלא של כלל האוכלוסייה הערבית, כן להתארגן נגד מי שממשיך לעשוק אותנו. עדיף מאוד לדבר בגובה העיניים ולראות מי האחראי האמיתי.
272 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.