דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אמל נסראלדין

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, משפחת נסראלדין היקרה, החברים של אמל, שהם גם החברים שלי, להגיד לכם את האמת? הכנתי נאום. אבל אחרי זה החלטתי: על אגדה לא צריך נאום, צריך רק לספר על האיש שכבר בגיל 19 חזה את העתיד.

המפגש הראשון שלו עם אנשי הסוכנות היהודית היה עוד לפני קום המדינה. הוא היה רק בן 19, אבל הוא הבין וידע שהולכת לקום מדינה יהודית, חזקה, והעדה הדרוזית צריכה להיות חלק מהמדינה. הוא לא הצטרף למדינה – הוא היה חלק מהקמת המדינה. כל צעד שהוא צעד, זה היה היסטוריה. אני תמיד אמרתי לו: אתה צעיר לנצח. היו בינינו קשרים, היה קשר הדוק. אנחנו כמעט כל שבוע דיברנו. למדתי ממנו הרבה. למדתי ממנו לכבד את האנשים, למדתי ממנו שהעשייה תראה בדיבורים. ואיפה שראה אנשים ראו תום. הוא ידע לבנות קשרים ולחבר בין אנשים. קשה לתאר כמה הוא אהב את המדינה. הוא אהב את החברים, את הקשר בין העם היהודי לעם הדרוזי, והוא עשה הכול על מנת לחזק אותו.

אמל היה אב שכול שאיבד את הבן שלו, לוטפי, במרדף, בפעילות מבצעית. אבל אמל לא שקע באבל, בצער. הוא החליט להקים את בית יד לבנים לבני העדה הדרוזית. הוא היה האבא, הסבא, האח של המשפחות השכולות. הוא חיבק אותם, חיזק אותם. הצטרפתי אליו כמה פעמים למפגש עם המשפחות השכולות, ראיתי את האהבה שהוא הקרין למשפחות, את הקשר ההדוק שהיה לו עם המשפחות. הוא עשה הכול בשבילם.

אמל גם היה סב שכול. אני זוכר שהלכתי לנחם אותו. ישבתי מול הר אדם, שקשה מאוד לשבור אותו. באתי לנחם, אבל יצאתי יותר חזק ממה שנכנסתי, כי הוא האמין בגורל, הוא האמין בלתת למען מדינת ישראל, והוא אמר: איבדתי בן, איבדתי נכד, אבל הקשר עם העם היהודי, עם מדינת ישראל, הוא יותר חזק.

ואני זוכר שיחה קשה מאוד עם אמל, ובפעם הראשונה שהרגשתי שהאדם הזה, הר האדם, שבור כזה, מרגיש פגוע. והוא אמר לי: לא האמנתי שמפלגת הליכוד, שאני הייתי חלק ממנה, שצעדתי איתה מהיום הראשון, תפגע ככה בעדה הדרוזית ותחוקק את חוק הלאום. אבל אסור לנו לשבר – אלו המילים שלו – אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולהמשיך ולעשות הכול על מנת לבטל את החוק, שפגע חזק מאוד בעדה הדרוזית.

אבל צעיר נשאר צעיר לתמיד. בגיל 80 – בגיל 80 – הוא החליט להקים מכינה קדם-צבאית ולהתחבר לצעירים ולחבר את הצעירים עם האדמה, עם המדינה, עם העשייה, עם השירות הצבאי, עם החיבור בין היהודים לדרוזים. המכינה של אמל זו ההיסטוריה של עמל, זה העשייה של אמל, זה העתיד של אמל.

יהיה זכרו ברוך. אללה ירחמו. איש יקר, אובדן גדול למדינה, לעדה, לכולם ולכל מי שהכיר אותו.