יום בנושא שנה לחזרת אזרחים ליישובי הצפון המפונים במלחמת חרבות ברזל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, את האמת, אני אתחיל, איך מגדירים את הצפון? מה זה צפון? האם צפון זה חדרה צפונה? האם צפון זה יוקנעם צפונה? האם הצפון זה ביר אל-מכסור צפונה? האם זה צומת ראש פינה, טובא-זנגרייה צפונה? ההגדרה היא פתוחה. אני אציין כאן, כיושב-ראש ועדת המדע, עשינו סיור בצפון. יצא לנו לבקר במיגל, יצא לנו לבקר בקריית שמונה, בהאבים שם, וגם באוניברסיטת תל חי. ויצא לי להיות גם איזה יומיים דרך תוכנית מאוניברסיטת חיפה שנקראת דמוקרטיה מקומית, להיות יומיים בצפון, ללמוד יותר ויותר מה היה שם, לשמוע את התושבים, גם ממטולה. ישנו גם במטולה. גם בערב אל-עראמשה, גם בקריית שמונה, גם מהקיבוצים מסביב שמענו על כל הדברים הטובים וגם על מה שהיה, ובעצם אפשר ללמוד ממה שהיה, ויש שתי סוגיות: של הפינוי והחזרה.

אני אקח דוגמה אחת – ערב אל-עראמשה. ערב אל-עראמשה הוא יישוב בדואי שיושב על הגבול. יש שם איזה 1,800 תושבים. כשהחליטו על פינוי, שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר, התוכנית הייתה – 700 מהם פונו לבית מלון בנצרת, ו-200 פינו לאן? למזרח ירושלים. הם לא עשו שיעורים מוקדמים בעצם, לא לקחו בחשבון את התרבות, את המנהגים של אותם תושבים. מדובר בתושבים בדואים. במזרח ירושלים הם לא הסתדרו, תוך ימים התחילו לחזור צפונה. גם בתוך בית המלון לא הסתדרו. אנשים התחילו להיכנס למצוקות כלכליות, אנשים התחילו לחזור ליישוב שלהם. בתוך חודשיים, שלושה, כל היישובים של ערב אל-עראמשה חזרו, למרות המלחמה, למרות שהיה צו אלוף פיקוד. כולם חזרו לשם. למה? כי גם שמעו שמי שנמצא בתוך הבית שלו מקבל כסף, מקבל 600 כל יום, ומי שנמצא בבית מלון – יש לו מצוקה כלכלית. אז המדינה לא לקחה בחשבון לעשות טיפול נכון באותם תושבים מפונים בדואים, לא התחשבו במנהגים שלהם, בתרבות, בזמן הפינוי וגם בזמן החזרה. לכן הם הרגישו שהם בעצם מוזנחים, שקופים, אף אחד לא ראה אותם.

אנחנו נלך לסיפור של קריית שמונה. גם הפינוי לא היה פינוי מושכל. לקחו אותם – חלק שמו בתוך בתי מלון, בלי לתת חשיבות לשמירה על קהילות ולכידות. למרות זאת, במטולה לדוגמה, שמענו סיפור אחר. שם נכנסה ישר לעבודה גם הרשות המקומית וגם מי שהיו אחראים על החירום, ונפל להם האסימון. אמרו: אם אנחנו בעצם נתחיל לפנות אנשים בצורה אקראית זה גם יעשה בעיה, ולכן מה שעשו, הם הצליחו לפנות את התושבים שלהם למקום אחד, לבית מלון אחד או שניים, וככה שמרו על הקהילות. זה מה שעזר, אחרי שהחזירו אותם, בעצם הם חזרו כולם, כמעט 90% חזרו למטולה. אבל לקריית שמונה אנחנו רואים, אנחנו יודעים היום, חלק גדול מהתושבים עדיין לא חזר, ולכן זה סיפור שצריך ללמוד ממנו.

לגבי הנושא של תקציבים ו-09 וכו'. אני אומר, יש את ה-09, אבל יש את המעטפת סביב 09. אם אתה לא מחזק את המעטפת סביב 09, גם 09 לא יצליח ולא יתקומם ולא יחזור למה שהיה. אנחנו צריכים להחזיר אותם ליותר טוב.

כל הנושא של תעסוקה – אנחנו דנים בוועדת המדע והטכנולוגיה, דנו כמה פעמים על סוגיות שונות, איך להמציא עוגנים של צמיחה כלכלית – אחד מהם דובר, והיה דיון על הקמת מושבה רפואית או מושבה אקדמית ליד ראש פינה, שתהיה העוגן של בית הספר לרפואה, ומסביב להגדיל ולהוסיף עוד מקצועות בריאות, ואולי מסביב לזה אפשר להכניס עוד תעשייה וכו'. גם היום היה דיון. מה שעלה שם בעצם זה שצריך לקדם טכנולוגיה למה שיש בתוך הצפון. זאת אומרת, לחזק, לקדם את הטכנולוגיה בנושא של חקלאות, אגריטק, פוד-טק, זה דברים שבעצם הצפון הוא ייחודי בהם, ולכן צריך לחזק אותם ולקדם אותם כדי שאנשים שיגיעו לשם וזה יעבוד, הם יישארו שם. לכן אני אומר, אחד הנושאים שעלו זה תמריצים, לתמרץ את החברות שמגיעות לשם. לתת תמריצים לאנשים גם שיעבדו שם, וכל הנושא הזה שעלה היום, עבודה מרחוק, שחברות הייטק יאפשרו עבודה מרחוק לאנשים מהצפון.

לכן אני אומר, חשוב מאוד לתקצב גם את כל המעטפת מסביב ל-09, כבוד השר אלקין, ולקחת בחשבון את היישובים הערביים, שהם גם מהווים מקור לכוח אדם, והם חלק מהפסיפס של הצפון, שצריך גם לתקצב אותם ולחזק אותם. אם אנחנו מחזקים את כל היישובים שם, אפשר שיהיה לנו צפון יותר חזק, יותר משגשג, שכל אחד ירצה לגור שם. תודה רבה.