קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני כמובן רוצה לפתוח בתודה לחברת הכנסת יעל רון בן משה על היוזמה לציון היום החשוב הזה כאן במליאת הכנסת. ואני רוצה לדבר, ברשותכם, על הגבורה האזרחית. ממשלת ישראל, ראשי הרשויות, כמובן – מי כמו דוד אזולאי במטולה, שלא פעם ולא פעמיים פגשתי אותו תחת אש ממש בהיותי שר הפנים, ואבטחת אישים לא אפשרו לי לצאת ממטולה למשך כמה שעות בגלל החשש, אבל דוד לא עזב את מטולה ונשאר ונאבק, וגם כשהבן שלו סיים קורס בצה"ל הוא לא עזב את מטולה ונשאר, ומעטים מאוד המנהיגים מהסוג הזה.
בנוסף למנהיגים, התברכנו בעם, בעם מופלא, אמיץ. ואני רוצה לציין בין הרבבות האמיצים הללו את איציק בוכריס, זיכרונו לברכה, בן קריית שמונה, שהערב ממש זה יום ה-30 לפטירתו. איציק לא סיפר לאף אחד, אבל הוא סבל מניוון שרירים, ולמרות האתגרים האישיים הקשים שהיו לו ולמרות המלחמה ולמרות הפינוי, איציק תפס חברים קרובים מקריית שמונה – את בר, תומר ואמנון עובד, שיש להם את "הקבב של עובד" בקריית שמונה, מוסד קולינרי ידוע – ובזמן המלחמה תחת אש שכנע אותם להמשיך לעבוד, לא לוותר למען החיילים הרבים שמגיעים, ולספק להם באמת כל יום את הארוחה הטעימה והחמה הזו. והם נשארו לעבוד תחת אש בקריית שמונה. ביקרתי אותם יחד עם ידידי היקר חבר המועצה יהודה חיים. בנוסף לאתגר האישי של המלחמה, הם בני דודים של החטוף השב עמרי מירן. הם באמת דוגמה ומופת לאנשים שמייצרים את הפסיפס המדהים של הארץ הזאת. אזרחים ששמו באמת את מטרת-העל של המדינה, החוסן הלאומי והאישי שלנו, לפני כל אינטרס אישי אחר. יכול מאוד להיות שהמוטיבציה הכלכלית שלהם הייתה לסגור ולקבל פיצויים, אבל הם הבינו שיש להם שליחות, שיש להם משימה, שיש לנו מדינה, שיש לנו ארץ שלא מוותרים עליה.
ובמפגשים שלי עם אותם אנשים, עם בני משפחת עובד, ראיתי באמת דמות הוד, שביום הזה, כשאנחנו מציינים את השנה לחזרה, אנחנו צריכים לזכור כמובן, להוקיר ולייקר את חיילי צה"ל, את הלוחמים הגיבורים, את האנשים שעשו את תפקידם – ראשי הרשויות, ראשי המועצות, אבל לא פחות מכל אלו, את אזרחי ישראל שיצרו חוסן. אזרחי ישראל הגיבורים הללו שהחליטו לקום ולעשות מעשה, לא להתבכיין. תחת אש כפשוטו ממש, עם מיגונית שצמודה למסעדה, יצרו מקום – באמת מוסד קולינרי מפואר. אבל לצד המטעמים הטובים שהם הכינו, היו שם הרבה לב והרבה נשמה. ואני חושב שהנשמה הזו היא הכוח המניע של אזרחי ישראל כולם, בצפון ובדרום, בקו העימות ובמרכז. ואת הגבורה האזרחית הזו אנחנו צריכים לציין, לעודד ולטפח. ירבו כמותם בישראל, אמן. תודה רבה.
396 מילים של משה ארבל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.