יום בנושא שנה לחזרת אזרחים ליישובי הצפון המפונים במלחמת חרבות ברזל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, קודם כול, אני רוצה להודות לחברת הכנסת יעל רון בן משה. את יזמת את ציון היום המיוחד לרגל שנה לחזרת אזרחים ליישובי הצפון המפונים בתקופת מלחמת חרבות ברזל. כל הכבוד, יישר כוח. גם אני אוהבת את הצפון. זה הבית שלך, שלי. זה המקום הראשון שאליו הגעתי כשעליתי ארצה; המקום שבו יש לי את מרבית חוויות חיי, המקום בארץ שבו הלב שלי נמצא. ובשנתיים האחרונות המלחמה הזאת נגעה ופגעה כמעט בכולנו.

כתושבת העיר כרמיאל בגליל חוויתי ימים שלמים שבהם יירוטים עפו ממש מעל הראש. שעות של פחד ואימה. ובתקופה הזאת אני אישית ליוויתי משפחות, תושבי יישובים שפונו גם מהגבול הדרומי וגם מהגבול הצפוני, והייתי בקשר גם עם אלה שלא פונו. ביקרתי כמה פעמים, לא פעם ולא פעמיים, בקריית שמונה, וגם באזורים וביישובים של הגליל העליון ומטה אשר. הדבר הבולט ביותר שאני זוכרת מהחודשים הראשונים מאז שפינו את תושבי הצפון זה שהתושבים שאלו: כיצד נשקם את הקהילה? כיצד נחזיר את התושבים שכבר טעמו חיים במקום אחר? אולי הוא פחות קסום, לא כמו הצפון המדהים שלנו, אבל הוא מציע מגוון שירותים ואופציות שאין לנו בפריפריה הצפונית.

אכן, ישנם פערים רבים בין הפריפריה למרכז כמעט בכל התחומים. גם לפני המלחמה הצפון נלחם על צמצום הפערים האלה. גם לפני מלחמה הצפון סבל משיעורי הגירה שלילית. שירותי בריאות פחות טובים, פחות אפשרויות תעסוקה – כל אלה היו חלק מהמציאות של תושבי הצפון. שיעור הבתים הממוגנים בצפון הוא הרבה יותר נמוך מהמרכז; תוחלת החיים של תושבי הצפון עומדת על גיל 81.3, לעומת תושבי המרכז – 83.4. זאת אומרת שאנחנו נמות שנתיים קודם לעומת תושבי מרכז הארץ.

לאורך שנים לא דאגו לפתח את הצפון, לא ייחסו לו את תשומת הלב הראויה שמגיעה לו. המלחמה רק החריפה את הבעיה.

עברה שנה שלמה מאז שהתושבים קיבלו אישור, הוראה לחזור הביתה. ואתם יודעים, תושבי הקיבוצים והמושבים חזרו די מהר; מעל 90% כבר משתקמים בבתיהם. לתושבי העיר קריית שמונה יותר קשה לחזור. כך לדוגמה כל ההטבות שמציעים עכשיו לתושבי קריית שמונה שיחזרו הביתה – גם עם כל התמריצים, לא בטוח שהם יהיו מוכנים לחזור לרמת החיים שהייתה להם לפני המלחמה אחרי שגילו את התשתיות השוות שיש למקום אחר להציע.

היום ניהלתי דיון בוועדת העלייה והקליטה, ודנו בנושא עידוד העלייה והקליטה של עולים חדשים ביישובי הצפון. המדינה חייבת להפעיל מדיניות רצינית, הוליסטית, שתעודד צעירים ועולים חדשים להגיע ולהישאר כאן ביישובי הצפון. חייבים גם להציע תמריצים לחברות הייטק להגיע ולהשתקע בצפון. לעודד משקיעים להשקיע באזור הזה.

אכן, סוף-סוף הכריזו על הקמת אוניברסיטת תל חי בקריית שמונה. אני בטוחה שזה ימשוך אוכלוסייה חזקה לאזור הזה, אבל בלי תחושת ביטחון, אף אחד לא ירצה לגור שם. אם תושבי הצפון לא ירגישו שהמדינה תגן עליהם במצב חירום, אם הם לא ירגישו שיש מענה לאיומים המרחפים על הגבול הצפוני, הם לא יישארו בצפון. הביטחון הוא הבסיס.

אסור שהצפון יקופח, ואסור גם שיחזור להיות מה שהיה לפני המלחמה. הצפון לא יכול להיות שוב פעם אזור מנותק. אנחנו לא רק שואפים לשוב ולהחזיר את תחושת החוסן, אנחנו שואפים למנף את הצפון, שיהיה חי, מפותח ומשגשג מאי פעם. תודה.