אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקשת לחשוף בפני הציבור הישראלי מציאות בלתי נתפסת המתרחשת ממש ברגעים אלו בלב המדינה. כולנו מדברים על ריבונות, על ביטחון ועל היום שאחרי. אבל מתברר שבעוד שאנחנו מנהלים פה דיונים וכנסים בפרלמנט, במרחק נסיעה קצר מכאן, בעיר קריית גת, הוקמה ישות אקס טריטוריאלית שצריכה להדיר שינה מעיניו של כל מי שביטחון ישראל יקר לליבו. ואני מדברת כמובן על הבסיס בקריית גת המכונה CMCC, מתחם סגור שמתנהל תחת מעטה כבד של מידור וחשאיות. בתוך המחנה הזה פועלות ועדות וקבוצות עבודה שעוסקות בנושא הרגיש ביותר לעתידה של מדינת ישראל: שיקום רצועת עזה.
אבל הינה האבסורד הזועק לשמיים: בעוד נציגי ציבור ישראלים, חברי כנסת שנבחרו על ידי העם כדי לפקח על הממשלה ועל הצבא, נתקלים בחומות של סירוב, לתוך המחנה הזה נכנסים ויוצאים נציגים ממדינות זרות, חלקן מדינות שאינן מוגדרות כאויב רשמי אך בפועל הן עוינות את האינטרס הישראלי בכל נימי נפשן. מדינות שחלקן מובילות קו אנטי-ישראלי החריף ביותר בעולם, שותפות שם לתכנון העתיד שלנו.
אני שואלת אתכם, כיצד זה ייתכן? איך ייתכן שבתוך שטח ריבוני של מדינת ישראל מוקם חור שחור של מידע, מחנה שבו למי שאינו דיפלומט זר אסור לבקר, שבו מידע על גורל ביטחוננו נשמר רחוק מעין הציבור אבל פתוח לרווחה בפני גורמים זרים? האנשים האלה שיושבים שם בחדרים הממוזגים בקריית גת הם אלו שמתכננים את המנגנונים שישלטו בעזה, הם אלו שקובעים מי יקבל את הכסף, מי יבנה את התשתיות ואיך יראה המרחב שגובל ביישובי הדרום שלנו. הם יקבעו, הם יכריעו והם יכתיבו לנו כיצד יראה העתיד הביטחוני של ילדינו בזמן שאנחנו, הריבוניים בארץ הזו, נשארים מחוץ לגדר, וחמור מכך – מממשים את הדרישות שלהם.
זוהי הפקעה דה פקטו של האוטונומיה הישראלית. זוהי כניעה לתפיסה מסוכנת שאומרת שישראל לא מנהלת את האירוע אלא רק קבלן ביצוע של הקהילה הבין-לאומית. כאשר מונעים מאיתנו לבקר במקומות האלה, כאשר הופכים את התיאום האזרחי-צבאי למגרש משחקים של מעצמות זרות, אנחנו מאבדים את זכותנו להגנה עצמית אמיתית ולקבוע את עתידנו.
אנחנו לא נשלים עם מדינת חסות. אנחנו לא נסכים שהביטחון שלנו ייסחר בחדרים סגורים על ידי מי שלא משלם את המחיר על טעויות שיעלו לנו בדם. עם ישראל לא נלחם בחירוף נפש מאז 7 באוקטובר כדי להעביר את מפתחות הניהול לידיים זרות בקריית גת או בעזה. אני דורשת כאן היום שקיפות מלאה. אני דורשת לאפשר לנבחרי הציבור גישה מלאה לכל מה שמתרחש באותן ועדות שיקום.
הריבונות הישראלית אינה נכס שניתן להחכיר למדינות זרות, היא הלב הפועם של הקיום שלנו כאן.
390 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.