אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איפה זה שצעק פה? לאן הוא הלך?
הוא ברח. אני בדיוק רציתי לבקש פה מאנשי הכנסת איזשהו גלגל הצלה, לחלץ אותו מהמצולות מתחת לאחוז החסימה. הוא נראה לי לא רגוע. הוא דיבר פה על הנזקים, על תיקון הנזקים שלנו. הבן אדם אשכרה הביא אותנו לשלוש שנים של צמיחה שלילית לנפש, ירידה ברמת החיים. השנה נשלם ריבית, חבריי חברי הכנסת, 22 מיליארד שקל יותר ממה ששילמנו ב-2022. את הנזקים של האיש הזה הילדים שלנו ישלמו, הנינים שלנו ישלמו, עשרות שנים אנחנו נשלם מאות מיליארדי שקלים על ההפקרות שלו בתפקיד שר האוצר. הוא מדבר על הנזקים שלנו? הבן אדם – נזק מהלך.
אני רוצה – כמה מילים על רפורמת החלב. תראו, אפשר לתמוך ברפורמה – אני חושב שהיא חשובה – ואפשר להתנגד לרפורמה; אפשר לחשוב שהרפורמה תוזיל את יוקר המחיה, ואפשר לומר שהיא תחסל את חקלאות ישראל. הכול אפשר. אבל כל זה לגמרי לא מעניין את ראש הממשלה. השיקול היחידי שלו ברפורמת החלב הוא שרידות פוליטית. שרידות פוליטית
אז זה שצעק פה – איך קוראים לו?
בצלאל סמוטריץ'. אם הוא מאיים להפיל את הממשלה אז אנחנו נקדם את הרפורמה. זה השיקול, זה אשכרה השיקול. ואם הוא מאיים להפיל את הממשלה אז אנחנו נעביר את הרפורמה לוועדה של אוהד טל, ולא משנה שהוועדה הזאת כמעט ולא מתפקדת, ואין לה ניסיון ואין לה מומחיות לדון ברפורמה כל כך משמעותית.
אבל זה לא מעניין אותם, כי השיקול היחידי זה עוד חודש-חודשיים בשלטון, ולעזאזל החקלאים ולעזאזל יוקר המחיה והכלכלה. שום דבר לא מעניין. האנשים האלה ילמדו אותנו על פטריוטיות? על אחריות? על כלכלה? אין לכם מושג.
255 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.