כבוד היושב-ראש, איפה שר האוצר?
ברח?
טוב. כושל. מחירי מזון – זה ברור. המחירים עולים – זה ברור. שר האוצר כושל לגמרי.
אבל אני רוצה לדבר על עוד נושא. על מה הוא מתרברב לגבי מה שקרה עם העם הפלסטיני? על מה? אני לא מדבר פה על פשעים נגד האנושות. לא, לא, לא. אני מדבר על המובן של הצלחה והפסד. מה? אחרי 7 באוקטובר, מלחמת ימין על מלא, נשיא ארצות הברית נתן גושפנקה לטרנספר, המלחמה האינטנסיבית והארוכה ביותר, נשארו בין הים לנהר 7.5 מיליון פלסטינים, 7.5 מיליון יהודים. מה הוא יעשה עם העובדה הזו אם עם כל הנתונים שהיו הוא לא הצליח לשנות את המשוואה העיקרית? מה הוא עושה בגדה המערבית? מה? פשעים, פשעים נגד האנשים. נגד עלי זית, נגד עצי זית. שורפים אותם. שורפים בתים של אנשים תמימים, פשוטים.
אז יש שתי אופציות: שהוא יישאר שם, ובסוף תהיה מדינה אחת לשני העמים בין הים לנהר; או הפתרון שאני מאמין שהוא הכי מציאותי, והוא לכבד את שני העמים, מדינה לצד מדינה. על איזה ניצחון הוא מדבר?
על איזה ניצחון הוא מדבר? כישלון בכל המובנים, אבל בעיקר כישלון מוסרי מוחלט. תודה.
179 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.