תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בואו נוריד קצת את הווליום, ונדבר על גאווה ישראלית. גאווה ישראלית שהדגל הזה יתנוסס כמעט בכל מקום בעולם, בזכות בן אדם אחד.
בזכות בחור צעיר, 2.06 גובהו, בן 25, ילד שגדל בבני הרצליה – שאני גאה מאוד להיות חלק מההקמה של העמותה הזאת – ילד שהגיע לכדורסל במקרה, כי הוא בכלל שיחק כדורגל. הילד הזה, קוראים לו דני אבדיה. דני אבדיה הביא כבוד ענק אתמול למדינת ישראל, לעם היהודי, לספורט הישראלי, ונבחר להיות אחד מ-24 השחקנים הכי טובים בעולם שישחקו באולסטאר האמריקאי של ה-NBA.
דני אבדיה, ילד שהגיע לפני חמש שנים ל-NBA, ובזכות עבודה קשה ובזכות שני אנשים שאני חייב לציין אותם – אני מכיר אותם באופן אישי – זופר, אבא שלו, שהיה שחקן סרבי שהגיע לישראל, ואשתו, שהכיר אותה פה, גם היא שחקנית כדורסל, שרון ארצי, שבאמת גידלו ילד לתפארת. אני זוכר אותו בתור ילד קטן, איך זופר היה מגיע איתו לאימונים, היה מאוד מאוד עיקש איתו, לא ויתר לו אף פעם, גם כשהוא הפך להיות כוכב הוא לא ויתר לו. ובזכות ובגלל ההורים המדהימים שלו דני אבדיה הגיע למה שהוא הגיע היום.
למה אני מספר לכם את זה? לא משנה כמה כסף נשקיע בהסברה הישראלית, ולא משנה כמה מיליונים נזרוק ברשתות, ולא משנה כמה כוחות נפעיל, כשיש לכם ספורטאי או קבוצה שמייצגים את מדינת ישראל – במקרה הזה ספורטאי, מה שהוא עושה להסברה הישראלית – שום דבר אחר לא יכול לעשות. אתם לא חיים את עולמות הספורט, כולם. אבל זה שהשחקן הזה מגיע לאולסטאר, אתם לא מבינים איזה הד ציבורי זה בעולם למען מדינת ישראל. כמה דני היה עיקש מאז 7 באוקטובר לדבר על מדינת ישראל, בכל ראיון שלו. לא התבייש, ולהפך, כל הזמן הניף את זה שהוא ישראלי ודיבר על צה"ל ועל החיילים ועל הכבוד שלו כישראלי.
אז אני פה עומד על בימת הכנסת ומצדיע לדני אבדיה, לזופר, אבא שלו, לשרון, בבני הרצליה – לכל המדריכים והמאמנים שגידלו אותו כצעיר, ולאחר מכן – המאמנים במכבי תל אביב, עד שהוא הגיע ל-NBA. כל הכבוד לספורט הישראלי.
325 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.