תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – שר האוצר, למה אתה בורח? למה אתה בורח? אמרת לי, שבי בשקט. אני יודעת שאתה שומע. בוא, שב. בוא, מה אתה מפחד? איזה פחדן, ברח. ברח הפחדן. על מה? מה אמרתי עליו? שזה שר בלי חמלה? שאם הוא יראה עני שהוא ייתקל בו, הוא לא ידע שהוא עני? שאם הוא יראה קושי חברתי, הוא לא ידע?
שלוש שנים הוא שר אוצר, מבלבל לי את המוח על הבורסה. עד שהוא נהיה שר אוצר הוא בכלל לא ידע מה זה מניות. כמו שהוא לא ידע מה זה נוח'בה, כמו שהוא לא יודע אנגלית. הוא אומר לי: שבי בשקט, השר הזה. הבורסה. כל ילד רביעי במדינה הזאת עני. מילה על דו"ח העוני, בשביל החראם, בשביל 880,000 ילדים עניים? מילה? צרצרים, הוא לא אומר מילה. מי? לא אמרתי לו לדבר על לפיד. דבר על שר אוצר חברתי.
אין לו מושג. הוא מדבר על סופר? מתי בפעם האחרונה הוא היה בסופר? מתי הוא נכנס? מתי הוא מילא עגלה? מתי הוא ראה? אני הולכת לסופר בכל שבוע, הולכת. לא היה דבר כזה אף פעם. הוא לא צריך לרחם עלינו. ברוך השם, הכול טוב, יש לנו משכורת נאה. בכל פעם שאני יוצאת מהסופר אני אומרת איך אנשים עם ארבעה ילדים קונים בשר? איך? יש לו מושג? אנחנו חיים – הוא מדבר איתי על בורסה. מה קשור? בוא נדבר על החיים עצמם. בוא נדבר על חמלה, על רגישות.
שלוש שנים הוא שר אוצר, את האות רי"ש במילה "רפורמה" הוא לא העביר. רי"ש. תביא איזה משהו, איזו בשורה לאזרחים, למעמד הביניים, למשפחות, לאלה שהלכתם – עשיתם קמפיין על גיל לידה עד שלוש. ואלכ, אני אומרת לעצמי, אנשים עם ילדים קטנים, מלידה עד שלוש – איך אפשר לממן היום מעון, צהרון, לשלושה ילדים? איך? היא נשארת בבית והיא מגדלת את הילדים כדי לא לשלם למטפלת. אני באה אליו לפה ואני אומרת לו: אין לך חמלה, והוא אומר לי: שבי בשקט. זה שר האוצר הגרנדמייזר של מדינת ישראל. מה אמרתי? אמרתי לו ביקורת עניינית – ברח. פחד, ברח החוצה כאילו כפאו שד. על מה?
שמעת ממנו מילה על דו"ח העוני? חושבים שאנחנו מטומטמים. פרסמו את זה ביום שישי בבוקר, בינואר. אתה יודע שהם היו מחויבים לפרסם בדצמבר. אתה יודע שאם רוצים לקבור ידיעה, מביאים אותה ביום שישי בבוקר. בטח. אבל את העניים אי-אפשר לקבור. הם חיים פה בתוכנו, מחפשים בזבל, הולכים לקבל ארגזים. מתי פעם שמעתם אותו מדבר על עניים? מתי פעם שמעתם אותו מדבר על רפורמות? על מעמד ביניים?
אני מסיימת. אל תדאג, לו הוא נתן עוד שתי דקות עלא עיני ועלא ראסי.
נכון, אתה נכנסת עכשיו לדיון. הינה, אני אומרת לך, נתן לו, עד שהוא היה ממש צריך להוריד אותו כמעט פיזית.
שיבוא וידבר על חמלה, שידבר על האנשים העניים במדינה. שלוש שנים – מילה אחת לא שמעתי אותו מדבר על עוני. מילה אחת. קצת צניעות, קצת ענווה, מילה על האנשים המסכנים האלה שלא מסיימים את החודש.
אחרי זה הוא יושב ומבלבל לי את המוח על בורסה, על מניות, כאילו יש לו מושג איך נראית מניה; כאילו יש לו מושג איך היה נראה שוק ההון לפני שהוא בכלל נכנס לתפקיד.
תודה.
499 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.