יום הוקרה למשרתים החרדים בכוחות הביטחון הלאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ב-27 בינואר, ט' בשבט, נקיים בכנסת, בחסותך, אדוני היושב-ראש, ובהובלת השר לביטחון לאומי, יום הוקרה לחרדים בביטחון הלאומי.

אין לי ספק כי על עובדה אחת אין מחלוקת, ויתר על כן, ישנה אפילו הסכמה רחבה בקרב גורמי ביטחון וחברה: שילוב חרדים בגופי החירום והביטחון – כמו משטרה, מג"ב, שירות בתי הסוהר וכב"ה – הוא אכן תוספת כוח משמעותית, וזאת מכמה סיבות מרכזיות. הראשונה, המענה למצוקת כוח אדם. גופי ביטחון הפנים בישראל מתמודדים באופן כרוני עם מחסור בכוח אדם איכותי. לכולנו ידוע כי החברה החרדית מהווה מאגר כוח אדם גדול, צעיר ואיכותי. רבים מהמתגייסים החרדים מגיעים בגילאים בוגרים יותר, לעיתים הם אפילו נשואים, מה שמביא איתו בגרות, רצינות ומוטיבציה גבוהה לפרנסה, לקריירה, וכל זאת לצד תחושת השליחות. בנוסף, יש פה יתרון שאנחנו תמיד נוהגים לשכוח – הכשירות התרבותית, אני קורא לזה. אחת התרומות הגדולות ביותר של שוטרים או לוחמי אש חרדים היא היכולת שלהם לפעול בתוך הקהילה שלהם. שוטר חרדי מבין את השפה, את הקודים החברתיים ואת הרגישויות בערים כמו בני ברק, ירושלים או ביתר עילית. כאשר איש כוחות הביטחון נראה "משלנו" ומדבר את השפה, קל לו יותר לייצר אמון, להרגיע רוחות, להפחית חיכוך ולפתור קונפליקטים ללא שימוש בכוח במצבים שבהם בעל תפקיד חיצוני עלול להיתקל בעוינות. לא פחות חשוב, אדוני היושב-ראש, ורלוונטי לימים האלה – מסלול עוקף חסמים, אלטרנטיבה לצה"ל. עבור צעירים חרדים רבים השירות במשטרה, בשירות בתי הסוהר או בכיבוי והצלה נתפס לעיתים כפחות מאיים רוחנית או תרבותית מאשר השירות הצבאי המסורתי. למשל, שירות בכבאות והצלה נתפס כעשייה של הצלת נפשות נטו, פיקוח נפש עליון כערך ביהדות, מה שמקל על הקבלה הקהילתית.

אופי השירות: מסלולים כמו שירות חרדים במשטרה ובשירות בתי הסוהר מותאמים לעיתים קרובות לאורח החיים החרדי – כשרות, זמני תפילה, סביבת עבודה – ומאפשרים להם שילוב מבלי לוותר על הזהות שלהם. ואולי הכי חשוב – גשר בין המגזרים: מעבר לתרומה המבצעית, יש כאן תרומה חברתית ארוכת טווח. המפגש היום-יומי בניידת הסיור, בתחנת כיבוי או באגף בכלא בין חרדים לחילונים מנפץ סטיגמות ומייצר היכרות אישית עמוקה, שהיא בסיס לחיים משותפים.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התרומה שלהם היא דרמטית; הם לא רק ממלאי שורות, הם מביאים גם איכות. השילוב של הראש היהודי החריף, הלב החם שרואה בכל אדם צלם אלוהים והמסירות של מי שבחר בדרך הזו כנגד כל הסיכויים, הופך אותם לנכס אסטרטגי עבור כוחות הביטחון וההצלה של ישראל. שיתוף הפעולה היום-יומי הזה, כתף אל כתף, הוא אולי הבשורה החברתית החשובה ביותר שיוצאת מגופי החירום והביטחון. כשחרדי וחילוני יושבים יחד בניידת סיור, במשמרת, בבית הסוהר או בצוות כבאות, קורה משהו עמוק הרבה יותר מאשר רק ביצוע המשימה.

ואם לא די בכל מה שציינתי עד כאן, הינה עוד כמה היבטים שהופכים את החיבור הזה לקריטי. קודם כול, ניפוץ הסטריאוטיפים. בחברה הישראלית, התקשורת הבין-אישית בין חרדים לחילונים מתרחשת בדרך כלל דרך המסכים, התקשורת והפוליטיקה, שם השיח הוא לעיתים קרובות מפלג וצעקני. המפגש הבלתי-אמצעי במשמרת לילה משותפת של שמונה שעות – שם המחיצות נופלות. החילוני מגלה שהשותף החרדי שלו הוא לא משתמט או מנותק, אלא אדם ערכי, מצחיק, חכם ומסור, והחרדי מגלה שהשותף החילוני שלו הוא לא ריק מתוכן, אלא אדם עם עקרונות, אהבת הארץ ולב רחב.

יש פה גם איזשהו אלמנט של האנשה. פתאום החרדים הם לא גוש שחור בטלוויזיה, זה יוסי מהצוות שלי, והחילונים הם לא איום על הדת, אלא דני שמחפה עליי. ברית החיים שנוצרת שם – אין דבק חזק יותר מאשר תלות הדדית במצבי סכנה, והאמון נבנה במצבי קיצון. כשלוחם אש חרדי נכנס לדירה בוערת, הוא סומך בעיניים עצומות על חברו החילוני שמחזיק את הזרנוק או מאבטח את הסולם, וכששוטר חילוני נקרא למצוקה בהפרת סדר, הוא יודע שחברו החרדי יזנק להגן עליו בגופו. האמון הזה יוצר אחוות לוחמים שחוצה כל מחלוקת פוליטית. ברגע האמת, אדוני היושב-ראש, הכיפה או היעדרה לא רלוונטיים, רק האדם והנאמנות שלו.

לסיום, אדוני, הביחד הזה בונה שגרירים של אחדות. ההשפעה לא נגמרת בסוף המשמרת. השוטר החרדי חוזר לקהילה שלו, לבית הכנסת ולשולחן השבת, ומספר על החברים החילונים שלו בהערכה ובאהבה. הוא משנה את התפיסה של ילדיו ושל סביבתו כלפי המדינה והחברה הכללית. באותו אופן, השוטר החילוני, או הכבאי החילוני, או לוחם הכליאה החילוני, חוזרים למשפחתם ולחבריהם ומגינים על הציבור החרדי בשיחות סלון, כי הם מכירים את האמת מהשטח. הם הופכים להיות גשרים חיים שמחברים את הקרעים בחברה הישראלית מלמטה למעלה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השילוב בין האוכלוסיות הוא הוכחה שאפשר אחרת. זהו מיקרו-קוסמוס של איך החברה הישראלית יכולה להיראות – מכבדת, משלימה ומאוחדת סביב המטרה המשותפת של שמירה על החיים ועל המדינה. במקום שבו נגמרים הוויכוחים מתחילה העשייה המשותפת, שם נוצרת התקווה. וזו הזדמנות להודות לשר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר על ההתעקשות שלו להפיח רוח גבית לשילוב המוצלח הזה.