יום משפחות היתומים בישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הרבים – את ינון אני אוריד. אני אגיד לך בהתייחס למה שהיה פה. יום שלישי זה יום שאני לא מחבב את המליאה. אני חושב שיש פה דברים הרבה יותר חשובים, ודווקא הדברים האלה מקבלים אפס נוכחות, וגם – הכול בסדר? רק בריאות, שר האוצר. אני דואג לך.

אנחנו מדברים על זה פעם אחר פעם, בכל יום שלישי, שהימים האלה תופסים – גם היום הקודם, הימים המיוחדים לציון עלייה כזאת או אחרת, בסופו של דבר מקבלים מליאה ריקה. ואז יש את אלו שאני חושב שאולי לא מקבלים מספיק זמן מסך, או מחוסרי עבודה, to say the least, ואז באים ומתנפצים פה על הדוכן, ופתאום עבירות בנייה, וחצר אנגלית, ורעפים וכל מיני כאלה, וכולם אשמים. זה לא האירוע. זה פשוט לא האירוע. ביום שבו אנחנו מציינים את יום היתומים, זה לא נכון לעלות לפה ולעשות את זה, גם אם אתה מאוד מאמין ועכשיו הפכת להיות צדיק האכיפה של עבירות הבנייה במדינת ישראל.

987 יתומים יש החל מ-06:29 ב-7 באוקטובר 2023. הצעקה – אני חושב שכולנו זוכרים את הצעקה של רומי סוויסה בת השש משדרות, שהיא בעיניי צעקה לכולנו ועל כולנו, שילדה בת שש במדינת ישראל, לצד אחותה, אחרי שהוריה נרצחו, יודעת לשאול: אתם של ישראל? אתם של ישראל? צועקת וזועקת לכולנו פה. זה פשוט לא יתואר שיש לי ילדה בערך באותו גיל, ואני תוהה מה היא הייתה אומרת באותו רגע. איך ילדה קטנה בשדרות – ולא סתם צעקתי קודם על שדרות – יודעת במערכת ההפעלה שלה במדינת ישראל שזה מה שצריך לשאול. כשכל הכאוס מסביבה, היא יודעת לשאול את זה. זה פשוט לא נתפס בעיניי. והזעקה הזו של ילדה, שתי אחיות שנשארו יתומות – ואני זוכר שביקרתי ואמרתי, ופשוט המוח לא מצליח לקלוט את האירוע הזה.

והאחריות פה היא על כולנו. האחריות היא פה על כולנו, אם הצד הזה ואם הצד הזה. וזה שאנחנו לא מצליחים לעלות גם ביום הזה מעל הרעפים של אני לא יודע מי במבשרת ציון או לא יודע מה, ועדיין לירות פה בצרורות כאילו מדובר פה על אויבים, ותמיד להגיד, ואחים לנשק – תגידו, על מה אתם מדברים? על מה אתה מדבר כשאתה עולה לפה ועושה את זה בכלל? מה הקטע שלכם בעשר הדקות, רבע שעה שאתם יכולים לדבר, תמיד, גם פה, בימים האלה, אתם יכולים להתנגח?

ההמלצה שלי – כי יש הרבה נושאים שלא מטופלים מאז 7 באוקטובר; לשמחתי, גם שר האוצר פה: נפגעי הנובה, היתומים והיתומות, השבים של החטופים והחטופות, שחלקם נרצחו, ויתומים מאבא או יתומים מהאימא. אנחנו עדיין לא השכלנו לטפל בזה. חברתך לסיעה שיושבת היום כיו"ר ועדת רווחה דיברה על זה גם אתמול. היא אמרה שבפרלמנט שלנו, כן? בוועדת הרווחה, יושבים הורים שכולים, אחד של חטוף שחזר או חטוף שנרצח, מתקוטט עם הורים שכולים או חטוף שחזר או אחד שנפל במלחמה. זה המצב היום – שכולם מסתכלים על איזו זכות מגיעה למי, ונהיה עכשיו פה עניין כאילו אנחנו משווים בשכול, ולהוא מגיע יותר, וההוא מקבל יותר יחס, ולהוא יש משרד יח"צ. זה פשוט הזוי בעיניי.

הבקשה שלי עכשיו מפה אליכם – ומה שנקרא, הניסיון לימד אותי שאתם לא כל כך מקשיבים לי – שלפחות את הילדים לא תביאו לזה. אל תביאו לזה לפחות את היתומים. אל תגרמו להם להיות בני 20 או בני 18 או בני 16 ושהם ירגישו שיש יתום אחד במדינת ישראל ששווה יותר מהשני. בואו ננסה לעשות תיקון קטן לפחות בזה. המספרים לא כאלה גדולים.

ואני אומר לכם – הינה, אתם לפני תקציב 2026 – אני אשמח לשלם מס רק בשביל זה. רק בשביל זה אני אשמח, שאני לא אצטרך על המצפון שלי לראות ילד יתום אומר: לילד היתום הזה מגיע יותר רק בגלל שהייתה לו איזה פוזיציה מול משפחה כזאת או מפלגה כזאת או אחרת. הלוואי שזה יהיה התיקון.