קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להגיד לך תודה על שיתוף הפעולה שלך היום בבוקר בוועדה, על הכנסת – אנחנו יכולים להכניס עוד שלושה יישובים להחלטת הממשלה שלנו, בעזרת השם.
איפה אנחנו חיים היום? אומרים שאנחנו חיים באחת מהדמוקרטיות בעולם. אומרים שאנחנו באחת המדינות המפותחות בעולם, אחת המדינות העשירות בעולם. המדינה פתחה במלחמה. היא הרסה את עזה, נטרלה את איראן, זרעה פחד בלבנון, חרדה בסוריה, ואפילו קטר לא ניצלה. וואו, הציון שלנו – עשר.
אבל לא, בואו נסתכל על החצי השני של הכוס. הורסים בתים על ראשי האזרחים בשביל לרצות את הגזענים, בן גביר ואנשיו – למה צריך את ההריסות האלה? הצהרות גזעניות נגד האזרחים הבדואים – למה ההצהרות האלה? חקיקה גזענית נגד האזרחים הערבים – למה גל החקיקה הגזעני הזה? המדינה נמצאת היום בתוך מלחמה פנימית נרחבת בפשע מאורגן, רצח ואלימות נגד האזרחים הערבים, 247 הרוגים – למה ההרג הזה? מתגאים בטכנולוגיה החדישה במשטרה. איפה הטכנולוגיה הזו כשמדובר בפשיעה בחברה הערבית? למה לא עוצרים את ההרג? למה לא רואים את זה? למה לא מפענחים את תיקי הפשיעה?
אני אגיד לך למה, אדוני. בגלל שאנחנו ערבים. הממשלה וגם המוסדות שלה – הציון שלהם הוא אפס. נכשלתם מבחינה אנושית ומוסרית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: וקצת דיבור לבן גביר. יא בן אדם, לפני שתגיד "אני בעל הבית", תשמע את בעלי האדמה. אנחנו הבדואים לא עפנו, לא הגענו עם הרוח. אנחנו בעלי האדמה לפני הגבולות ולפני המפות ולפני המנדטים. עברנו את השלטון העות'מאני, ספגנו את האנגלי, ראינו את הצרפתי, וכולם הלכו, והבדואי נשאר עומד איתן. החליפו דגלים, החליפו שפות, החליפו מנהיגים, אך האדמה מכירה את הבעלים שלה. אנחנו לא נשברנו, לא מכרנו ולא ברחנו. אנחנו נטענו וגידלנו ושמרנו על האדמה בזמן שאחרים נלחמו עליה. והיום - -)
אין בעיה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום יוצא שר כמו בן גביר ואומר: אני בעל הבית. אנחנו אומרים את זה בפנים שלו: מי שלא היה החזיק מעמד על האדמה הוא לא הבעלים שלה. הבית הוא לא בצעקות, לא בכוח ולא בהשפלות; הוא בצדק ובכיבוד אנשיו. אנחנו הבדואים סבלנו מדינות ואימפריות, ולא יזיזו לנו קצת מילים. וחותם במילה של גבר: לאדמה יש אנשים, ואנשיה ידועים, וההיסטוריה עדה לכך ותעיד על כך.)
351 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.