ממשלה שמעודדת טרור לאומני יהודי, אלימות פוליטית והסתה גזענית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השרף אתה יודע, אתמול היה 21 בדצמבר. זה גם יום הולדתו של השר לשעבר דוד לוי. הוא נולד ב-21 בדצמבר 1937. אני נזכרתי בו – לפני שאני מגיש את הצעת האי-אמון הזו – כי אני זוכר את דוד לוי מדבר על מי שהיה מנהיג הליכוד, מנחם בגין.

ודוד לוי אמר על מנחם בגין משפט אחד. זה מופיע – הרי עושים על ראשי ממשלה סרט, אז זה היה ערוץ אחד בלבד, היו מכינים סרט – רואים שם את דוד לוי אומר על מנחם בגין שמנחם בגין לא ידע מה מחירה של מכונית חדשה. הוא לא ידע כמה עולה אוטו חדש, בוודאי שלא להבדיל בין הדגמים. אבל הוא ידע כל הזמן מה מחירה של כיכר לחם. הוא ידע מה המחיר של ליטר שמן. הוא ידע מה המחיר של המחיה במדינת ישראל.

אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני השר, אתם שניכם חברים במפלגה שהנושא הזה היה על דגלה, מפלגה שאמורה לייצג את כל שכבות העם. אתם יכולים לספר לנו בגרפים, ובאותות ובמופתים, ובמסיבות עיתונאים עם התאורה הנכונה והאיפור הנכון, מה שאתם רוצים. אבל האזרחים שהולכים לסופר כדי לקנות את הקניות לשבת לא יכולים לקנות אותן עם הגרפים שלכם. הם לא יכולים להשלים את סל הקניות שלהם עם הסיפורים שלכם על הפריחה הכלכלית.

אתם צריכים להבין שהנתונים, שאתם לא מספרים אותם – אבל הישראלים מרגישים אותם, כל אזרח ואזרחית, כל מי שהולך לסופר מרגיש אותם. בישראל של היום 35% מההורים מוותרים על מזון לילדים שלהם כי הם פשוט לא יכולים לשלם את החשבון בקופה. בישראל של היום מחירי המזון גבוהים בכ-51% בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, וב-37% בהשוואה למדינות ה-OECD. מוצרי איפור עולים 403% יותר, מחירי הלחם עלו ב-11%, הבשר – בלמעלה מ-20%.

זה לא שאתם בהכרח אומרים – לא אתה העלית את המחיר, אתם העליתם את היכולת לחיות כאן. כשאתם מעלים את המיסים, כשאתם מעלים את המע"מ, כשאתם מגבירים את הלחץ על העסקים, כשאתם לא נלחמים במונופולים – אתם מעלים את המחירים. בשנה האחרונה הארנונה עלתה בשיעור הכי גבוה מזה 17 שנה, והיא צפויה לעלות עוד, בהתאם לסיכום בין שר האוצר לראש הממשלה.

את הארנונה הזאת האזרחים משלמים על הדירות שלהם, והם משלמים את זה גם על הקניות שלהם. כי גם בעלי החנויות, כשעולה להם הארנונה, צריכים להשית את זה על מישהו. מישהו צריך לשלם את זה, ובסוף תמיד מי שמשלם את החשבון – זה האזרח בסוף, זה שחזר ממילואים, זה שמנהל את העסק שלו בקושי, זה שיוצא לעבודה בבוקר. הנסיעות במוניות, כביש 6, מנהרות הכרמל – עלו בעשרות אחוזים. תעריף החשמל יעלה שוב בתחילת 2026, כמו גם תעריף המים.

אני חייב לומר לכם, אתם נראים כמו חבורה שמפליגה באיזושהי ספינת תענוגות גדולה, ואתם רואים שמישהו נפל מהספינה. אתם רואים אותו, הוא נפל, הוא עומד לטבוע. אז מה אתם עושים? אתם זורקים לו חבל, ובכל פעם שהוא מתקרב אל החבל כדי לתפוס אותו ולהינצל, אתם מאיצים את הספינה ומתרחקים ממנו עוד קצת. ושוב אומרים לו: בוא, בוא, תשחה אל החבל. ועוד פעם, הוא מנסה לתפוס בחבל ועוד פעם אתם מאיצים ובורחים. כי בחבל הזה, שאתם כאילו זורקים לו – אתם מנסים בכלל להציל את עצמכם. כי בכל פעם שיש לכם איזושהי בעיה מייד אתם הולכים לתקציב המדינה, סוגרים עוד איזשהו בור למישהו מהשותפים הפוליטיים שלכם. חס וחלילה, לא בור של האזרחים שלא מצליחים לגמור את החודש. חס וחלילה, לא להוריד את הנטל מהם. חס וחלילה, לא למנוע את העלאת הארנונה, לא. אתם תלכו ותעמיקו את היד שלכם בתוך הכיס של האזרחים, כדי לקחת עוד כסף ולהציל את עצמכם – כדי להוסיף מיסים, כדי להעלות את הארנונה, כדי לייקר את התחבורה הציבורית – והאזרח הישראלי פשוט טובע.

אחרי כל המלחמה הזאת, אחרי כל השנתיים הקשות האלה, לא זו בלבד שאיבדנו את הביטחון לחיות פה במדינה הזאת, אחרי שתחתיכם קרה הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, אלא שגם אי-אפשר כבר לחיות פה בגלל יוקר המחיה.

אבל במה אתם כן מתעסקים? אתם מתעסקים בלברוח. הבריחה שלכם והמאמץ שלכם לברוח מוועדת החקירה הממלכתית פשוט מוציאים מהדעת. אני כבר התייאשתי מלצפות שתיקחו אחריות, ותגידו: חבר'ה, אנחנו אחראים, קרה פה משהו במשמרת שלנו. לקחת אחריות להתפטר, לחזור אל העם – לא, כבר חבל על הזמן, אבל את המינימום של לבדוק מה באמת קרה פה, לבדוק מהם הכשלים.

הרי אתם בכלל לא צריכים ועדת חקירה ממלכתית, כי אתם כבר יודעים מי האשמים: זה היועמ"שית ובית המשפט העליון, ובית המשפט העליון והיועמ"שית. כל שני וחמישי, כאילו זה האירוע.

אני חייב לומר לך, אדוני השר, אני בדקתי – לא צריך ועדת חקירה ממלכתית. מי שמנע את החיסול של ראשי חמאס לפני 7 באוקטובר זה לא בית המשפט, זה ראש הממשלה נתניהו. מי שדחה כל הצעה שעלתה לסיכול ממוקד זה לא נשיא בית המשפט העליון עמית, גם לא הנשיאה חיות ואפילו לא הנשיא בדימוס ברק. מי שמנע כל הצעה לסיכול ממוקד זה ראש הממשלה נתניהו. בית המשפט לא קשור להחלטה להעביר את מזוודות הדולרים, המזומנים – מיליוני הדולרים שעברו מדי חודש בגיבוי ממשלת ישראל לתוך רצועת עזה, כדי לתדלק את חמאס. בדקתי מי החליט – אתם החלטתם, הממשלה החליטה, נתניהו החליט.

הרי אנחנו נמצאים עכשיו בדיוק שבע שנים וחודש מאז ההחלטה. ב-13 בנובמבר התכנס הקבינט לראשונה לדון בהעברת מזוודות הכסף לחמאס, מה שנתניהו קרא לו במכבסת מילים "הסדרה". בניגוד לעמדת שר הביטחון דאז, ליברמן, נתניהו קיבל את ההחלטה הזו, ולמוחרת ליברמן התפטר. חיפשתי איפה היה נשיא בית המשפט העליון בעניין, לא מצאתי – שבגלל זה אתם אומרים, לא ניתן לו; חס וחלילה שבית המשפט הוא זה שימנה מי יעמוד בראשות ועדת החקירה הממלכתית. אתם נגועים בכל כך הרבה מחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר, שאתם כבר מעורבבים, בתוך החבל של עצמכם אתם נקשרים, לא מצליחים לצאת מהתסבוכת הזאת בניסיון לזרוק את האשמה על מישהו אחר.

לא היועצת המשפטית לממשלה התכתבה עם סנוואר והחליפה איתו פתקים, והיא גם לא זאת ששחררה את סנוואר מהכלא במסגרת עסקת שליט. את כל הדברים האלה עשתה ממשלת ישראל. את כל הדברים האלה עשה ראש הממשלה כשהוא הוביל את העניין הזה. אלה הדברים שצריך לבדוק, אלה הדברים שבנו את חמאס. אני חיפשתי מתי אמר מישהו מבית המשפט העליון, המחוזי, השלום, איזשהו שופט, שהחמאס הוא נכס. אף אחד לא אמר את זה. אתה יודע מי אמר את זה? שר האוצר אמר את זה. אף אחד מהאנשים האלה שאתם כל הזמן זורקים עליהם את כל הרעל.

יש לי ביקורת על בתי המשפט, יש לי ביקורת על המערכת המשפטית, יש לי ביקורת על רפורמות שצריך לעשות. אבל מכאן ועד לקחת את הטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה ולהפוך אותו לאיזושהי קוניונקטורה פוליטית – יש פה מחדל ענק מלמטה ועד למעלה, ומלמעלה ועד למטה, וצריך לבדוק את כל מי שנגע בדבר, בכלל בלי הנחות לאף אחד. ואין דרך לעשות את זה אלא בוועדת חקירה ממלכתית. וכל ניסיון להפוך את האירוע הזה לאירוע פוליטי הוא רק ניסיון לברוח מהאמת שבתוך-תוככם גם אתם יודעים אותה.