ממשלה שמעודדת טרור לאומני יהודי, אלימות פוליטית והסתה גזענית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לאחל לכולנו חנוכה שמח. היום עוד היום השמיני של חנוכה. זה נקרא "זאת חנוכה". למה? בגלל שאנחנו קוראים: וזאת חנוכת המזבח. במסורת היהודית זה היום בחנוכה הכי פתוח בשמיים, היום תמיד התפילות יותר נענות, ואיש-איש עם בקשתו יכול לבוא ולהתפלל ולבקש היום, מול בורא עולם. ויש לנו מסורת שהיום הזה הוא יום באמת קדוש במיוחד.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר מה היה היום בממשלה. היום הממשלה קיבלה החלטה חשובה מאוד, ובעצם היא החליטה לסגור את גלי צה"ל. דרך אגב, אין כמעט – לדעתי, אולי אצל הקומוניסטים בצפון קוריאה זה קיים – צבא שיש לו תחנת שידור, וקיבלנו החלטה מאוד הגיונית. הצבא צריך לעסוק בענייני מלחמה ואימונים, ובוודאי לא בתחנת שידור, מה עוד שתחנת השידור הזאת, בחלק גדול מזמנה פוגעת ומכפישה את חיילי צה"ל ומפקדיו. זה פשוט אבסורד, ולכן קיבלנו את ההחלטה היום.

הסתבר לי היום שבשנת 1952 התקבלה בממשלה הוראת שעה לשנה אחת, החלטת ממשלה להקים את גלי צה"ל לשנה. ומאז ועד ימינו אף אחד לא קיבל שום החלטה בנושא. זה התגלגל. לא שמעתי את מר גיל לימון, ובוודאי לא את נשיא בית המשפט העליון. חבר'ה, מתוקף איזה סעיף בחוק בכלל הם פועלים? איך אמר פעם פוגלמן לגבי גיוס החרדים? מתוקף איזה חוק בעצם הם יושבים עליו, על מה הם פטורים? לכן, רק שנדע ונבין שאין בכלל חוק כזה. והיות שגלי צה"ל היא מסגרת צבאית לכל דבר ועניין, הרמטכ"ל אחראי לה, כמו על כל היחידות הצה"ליות. יש הרבה יחידות בצה"ל שהן יחידות שבעצם לא עוסקות רק בלחימה, ומי שאחראי להן בסופו של דבר הוא הרמטכ"ל של מדינת ישראל.

שר הביטחון – פה מגיע לו שאפו – הקים ועדה ציבורית כדי לבחון את העניין. דרך אגב, הסיפור הזה, לדעתי, עולה כבר כמעט אצל כל שר ביטחון ואצל חלק מראשי הממשלה ב-30 שנה האחרונות, גלי צה"ל עולה. התקציב שלהם, להערכתי, מגיע ל-50 מיליון שקל, אולי יותר. יש שם כמעט 500 איש, חלקם חיילים בסדיר. ולכן קיבלנו את ההחלטה הזאת.

ואז מר גיל לימון מוציא החלטה היום לממשלה – דרך אגב, מי שהוביל את כל זה, כפי שאמרתי, זו הוועדה הציבורית, משרד הביטחון, ובגיבוי צמוד של היועצת המשפטית למשרד הביטחון. והיא גם קיבלה, וכבר כתבה חוות דעת. אבל אדוני היושב-ראש, האם סברת שחוות הדעת עמדה בפני חברי הממשלה? מה פתאום. מה שלא מתאים לגיל לימון לא מוגש, בדיוק כמו שאנחנו רואים בבתי המשפט היום בתיקי נתניהו, ראש הממשלה, שהם לא מגישים איזשהו חומר שעוזר לו. תשמע, אני צובט את עצמי להאמין איך האנשים האלה לא בבית סוהר. הרי בסוף כשמדינת ישראל תובעת מישהו, לא חשוב מי זה, כל אזרח, כשהיא טוענת שהוא עבר על החוק, בוודאי ובוודאי אין לה משימה להכניס אותו לבית הסוהר גם אם הוא לא עבר את העבירה, ובוודאי שהיא צריכה להניח את כל החומרים שיש. הם חושבים שהם משחקים פה כאילו יש איזה אויב בצד השני – אנחנו צריכים לעשות לו תרגילים, כי אנחנו רוצים להכניס אותו לבית סוהר.

אבל במדינה דמוקרטית, ובכלל בנושא של משפט צדק, אתה מביא את כל הרעיון, מה שתומך בנאשם ומה שלא תומך – אתה מביא את כל המכלול. ולכן כאן מר גיל לימון בעצם לא הניח בפנינו את חוות הדעת של היועצת המשפטית של משרד הביטחון, שישבה על המדוכה וליוותה את כל הוועדה הזאת, להערכתי, בחצי שנה האחרונה. היחידה שמכירה את הנושא, לדעתי, זאת היא.

אבל מה הוא כן שם? בערך עשר דקות לפני שהתחיל הדיון בממשלה הוא שם את חוות הדעת שלהם – משהו בסדר גודל של 138 סעיפים, שהוא ציפה שאנחנו נלמד עשר דקות לפני. והוא אפילו לא שואל, הוא לא אומר: סליחה, מתנצל. וזה אחרי שמזכיר הממשלה אומר שזה היה צריך לעלות לפני שבוע וחצי, והם ביקשו ארכה של עוד שבוע על מנת לכתוב את חוות הדעת ולהעביר אותה בזמן.

ומה אומרת חוות הדעת, רבותיי? זה משהו מדהים. אני אתמצת לכם אותה. בגדול, כמובן, הם ישר ממציאים את המילים "המשפט המינהלי" – איזה מילות קסם, כמו הפרת אמונים. אמרת משפט מינהלי. זה כמובן פוגע בכל הנושא של זכות הציבור לדעת. חבר הכנסת כהן, אני מקבל אותך בברכה, התגעגעתי אליך. ושמו לו חוות דעת – מנדלבליט בממשלה שלכם שם על השולחן בגלל שגם אז רצו לסגור את התחנה, והוא כתב שאין מניעה משפטית. לא צריך גם להעביר חוק. שום חוק לא צריך להעביר. כשיש חוק, אז אתה צריך להעביר חוק כדי לתקן את החוק. כשאין חוק, אז הפורום שקיבל את ההחלטה הוא הפורום שאמור, בסמכות שלו, גם לשנות את ההחלטה. זה ההיגיון. הפה שאסר הוא הפה שמתיר בכל דבר ועניין, וזה ההיגיון.

אבל אצלם זה לא ככה. הם בכלל קשרו בין הרפורמה שרוצה לעשות קרעי – אין לי מושג איך זה קשור לגלי צה"ל. דרך אגב, אני בעמדה שגלי צה"ל יימכר לציבור, ושמישהו ירכוש אותו ויפעיל תחנה, כמו בכל משטר נורמלי. בארצות הברית של אמריקה אין תחנה לצבא. כמעט באף מקום – אמרתי, רק בצפון קוריאה, אולי ברוסיה הייתה פעם. ומה הוא טוען? שאלו אותו: איך יכול להיות שאתה משנה, הרי יש את חוות הדעת של מנדלבליט, שטוען שלא צריך חקיקה וזה בהחלטת ממשלה? וכמובן, יוצאת מילת הקסם: הנסיבות השתנו. ואנחנו שואלים, מה הנסיבות? אני אמרתי לו, עזוב אותך, תבוא לאמת - - - התאריך השתנה, הממשלה השתנתה. זה היה נשמע יותר הגיוני. איזה נסיבות היו לפני שנתיים, שלא קיימות היום?

וכמובן, הוא אומר, הרפורמה של קרעי – מה קשור בכלל הנושא של תחנת טלוויזיה לבין הרדיו? יש כל כך הרבה פלטפורמות היום. להפך, אני טוען שהיום יש הרבה יותר פלטפורמות מלפני שנתיים ובוודאי מלפני עשר שנים. היום בכלל השיח הציבורי הוא שקוף. יש עשרות אם לא מאות כלי תקשורת, יש כל כך הרבה שיח ציבורי ברשתות החברתיות. אנחנו צריכים בכלל תחנה צה"לית? זה משהו מטורף.

וכמובן, יש מניעה משפטית, אדוני היושב-ראש. ובסוף, חבר הכנסת כהן, הם הוסיפו עוד סעיף. וזה הדהים אותי. הוא אומר שזה צריך לבוא בחקיקה, ואז הוא כותב – זה סעיף 58 לדעתי – שגם חקיקה כנראה לא תעזור, בגלל שצריך נימוקים מאוד מאוד מאוד טובים. אז אם חקיקה לא צריכה לעבור, למה אתה מציע לנו חקיקה? לא הבנתי.

ועכשיו, מי אתה מציע שיסגור את גלי צה"ל? בוא תספר לנו. מי, עמית? הרי בין כה וכה בסוף זה יגיע לעמית. אל תדאגו. אני אומר את זה לממשלה, לנו. אני אומר את זה בצער רב, לאן הגענו. אבל בסוף, תייצר מנגנון. תגיד, אתם יודעים מה? ככה אי-אפשר אבל ככה אפשר. תשנו כאן את הסיפור הזה כאן, ואז תוכלו כך.

אם הממשלה החליטה, היא חושבת שגלי צה"ל זו תחנה שהיום בוודאי לא במקומה, אז בוא, תעזור לממשלה, תסביר מה ההתנגדות שלך פה, ותסביר איך הממשלה יכולה לעשות את זה אולי בדרך אחרת. אבל שאלתי את עצמי בסוף הישיבה, אם רוצים לסגור את גלי צה"ל, כל אזרחי מדינת ישראל, בוא נניח. מי סוגר אותה באמת? הרי אם הממשלה לא יכולה, שר הביטחון לא יכול, מי מקבל את ההחלטה? מי שימנע את הסגירה שלה זה עמית, את זה אני יודע. בסוף הכול מגיע למר עמית. סיכמנו, מה שזז במדינה מגיע לעמית. אבל אני שואל הלכה למעשה, כדי שזה יגיע לעמית מישהו צריך לפעול. אז מי לדעתך, מר גיל לימון, יכול בכלל לפעול כדי שזה יגיע לעמית, ושהג'ינג'י יעתור? מי? אם הממשלה לא, הכנסת לא, אז מי כן?

לכן זה רק מראה, חבר הכנסת כהן, את האבסורד שהאנשים האלה בעצם חיים בזה. זה פשוט לא יאומן. היות ובעצם גלי צה"ל, לתפיסתי והבנתי – אמרתי, זו תחנה, מעבר לעיקרון שהצבא בוודאי ובוודאי לא צריך לעסוק בנושא של לבקר שרים, לבקר ממשלה וכו', זה לא מעניינו. דרך אגב, ברוב השידורים בגלי צה"ל הם תוקפים את הממשלה, כגלי צה"ל. זה בוודאי פוגע בחיילי צה"ל. הם מכפישים את חיילי צה"ל בגלי צה"ל.

ולכן אני אומר, כל בר דעת מבין – אמרנו, בממשלה הקודמת הם התירו הכול. מר גיל לימון היה עוזר של מנדלבליט, לא פצה פה ולא צייץ, הכול היה בסדר. לכן זה רק מראה – איך אמרתי לו? הצבועים כבר החליטו היום, התקשרו להחליף את השם שלהם. מתביישים. הם כבר לא צבועים כל כך. זה לא, לא – חבר'ה, פוגעים בהם. גיל לימון צבוע הרבה יותר מהם, הוא וחבורתו, אז הם רוצים להחליף את השם, אדוני היושב-ראש. הם נעלבים.

עכשיו אני רוצה, ברשותך, לעבור – אם בגיל לימון עסקינן, בוא נישאר איתו. חבר הכנסת כהן, אני הגשתי את חוק החברות. עבדנו עליו שנה וחצי. בוא, תקשיב. תראה איך עובד הגנגסטר הזה, מר לימון. אני עובד שנה וחצי – מקים ועדה ציבורית, חצי שנה; מנסחים את החוק עם היועצים המשפטיים, גם של המשרד וגם של רשות החברות; עשינו בחוק 50–60 שינויים. הרי כולם יודעים, הסיפור של הדירקטורים זה הדבר הזניח שם. אני פועל תמיד – מבחינתי, כל דבר שאני עושה, קודם כול מדינת ישראל, אחרי זה הממשלה. מבחינתי המדינה קודמת לכל דבר ועניין, זה ברור.

עשינו חוק לתפארת מדינת ישראל, עבדנו עליו שנה וחצי. פרסמנו אותו, מה שנקרא, להערות הציבור. לפי התקנון של הממשלה, כמדומני, שלושה שבועות – אדוני היושב-ראש, פרסמנו אותו שלושה וחצי חודשים. קיבלנו עשרות הערות, מכל מיני גופים, כולל ממשרד האוצר. ישבנו, בחנו את ההערות, חלקן הטמענו, חלקן לא קיבלנו. ישבנו עם האוצר, סגרנו איתו את הכול, והכול בסדר. ואת כל זה מי מנסח? היועצים המשפטיים של המשרד לשיתוף פעולה אזורי, לא אני.

ואני מבקש להגיש את החוק, ואז אומרים לי, שמע, דודי, יש עוד איזה דבר קטן שצריך לעשות, יש נסחות. אמרתי, מה זאת אומרת נסחות? אמרו לי, יש נסחות במשרד המשפטים, הם עוברים על ההגהה, לראות שהמשפט ככה נכון בעברית. אמרתי, טוב, כמה זמן, יומיים, שלושה? תעבירו, יאללה. בינתיים העברנו את זה טרומית בשבוע שעבר, התכוונתי השבוע להעביר את זה ממשלתית, למזג ולהתקדם.

ביום חמישי שעבר גיל לימון עושה ישיבה, מזמין את כולם, שולח לי מכתב בן 12 עמודים. דרך אגב, הוא בא לוועדת שרים, טען בוועדת שרים: אני, יש לי הערות על החוק. אמרתי לו, אדוני, אתה לא מיוחס מעם, שלושה וחצי חודשים היו לך, לא הערת. תבוא לוועדה. אני, בחפץ לב, אם אמרת משהו הגיוני – הרי בסוף אין לי פה אידיאולוגיה, יש פה רק שיפור המצב. תבוא, תעיר, נשנה.

אבל זה לא הספיק לו, חבר הכנסת כהן. הוא בעצם לא אחראי לנסחות, וכתוצאה מזה הוא מעכב את החוק ולא מקדם אותו, בגלל שאני, בלי הנסחות, כנראה פה בכנסת יש לי בעיה להעלות אותו. תבין את הגנגסטר הזה, בן אדם שעובר הפרת אמונים, משתמש בסמכות – שאין לו, דרך אגב – לא לשמה, לפגוע בממשלה. זה הבן-אדם, אני מאמין שהוא אבי הכאוס במדינת ישראל. אני חושב שזה לא – בהרב מיארה היא רק הפרונט. זה הבן-אדם.

אני רוצה להגיש הצעת חוק ממשלתית. תבין, אני עובד עליה שנה וחצי עם היועצים המשפטיים. בדיוק כמו גלי צה"ל, זה עבד עם היועצת המשפטית. היועצת המשפטית היא לא שלי, אני לא הבאתי אותם, זה אנשים שהכרתי אותם במשרד, הם שם. אנשים הגונים וטובים. דרך אגב, כשהם אומרים לי משהו – דודי, אי-אפשר כאן – אני עוצר, אני סומך עליהם. הכול בסדר, לא מתווכח. אבל גיל לימון – זה לא מתאים, הוא צריך לעשות להם אובר-רולינג. אם הם מקדמים את ההצעה אז יש בעיה. דרך אגב, הם כנראה גם לא יתקדמו בעתיד, כל עוד הוא יהיה שם, הוא ובהרב מיארה.

והוא לוקח, בהליך טכני בכלל לא קשור, משתלט על האירוע. בכלל לא אירוע שלו. הוא גם לא אחראי על הנסחות במשרד המשפטים. מי שאחראי על זה הוא שרון אפק בכלל. תראו כמה הבן-אדם הזה אלים, גס רוח, בריון, וכמה רעל יש לו כדי לחבל בעבודת הממשלה. זה לא רק העבודה שלי, הוא עשה את זה גם לקרעי בחוק השידורים, והיום הוא עשה את זה בסיפור של גלי צה"ל, והוא עשה את זה בעשרות – כמעט אין שבוע שאין מניעה משפטית. אני לא שמעתי את המילה הזאת כל כך הרבה בכל הכנסות שהיינו כאן, להוציא את שלוש השנים האחרונות, את המניעה – אין שבוע שאין מניעה משפטית. אין שבוע שהם לא פוסלים חוק כזה או אחר. מחליטים. בלי נימוק, בלי היגיון, בלי כלום. סתם. למה? בא לנו. ולזה, דרך אגב, אני רוצה להתייחס, ברשותך, אדוני היושב-ראש – לעוד סוגיה אחת, לידידנו אהרן ברק. ידידנו אהרן ברק אמר השבוע שעקרון הפרדת הרשויות התמוטט לחלוטין. הקריסה הזו בין היתר נובעת מכך שהכנסת חדלה לבקר את הממשלה, הממשלה שולטת בכנסת, וראש הממשלה – הוא התחיל עם החד-גדיא – שולט בממשלה, ולכן הוא שולט בכנסת, ולכן הוא בעצם שלטון יחיד.

אני אגיד לך, מר ברק, אתה טועה. הכול הפוך. הממשלה לא שולטת על הכנסת. הכנסת תומכת בממשלה, בוודאי, זה התפקיד של קואליציה. אני לא מכיר קואליציה שכל יום באה והגישה הצעות חוק נגד הממשלה. מזה בנויה הממשלה, מהקואליציה. ואני אספר לך יותר מזה, כמעט כל ועדה שתיכנס אליה, אתה תראה שהקואליציה, יושב-ראש הוועדה וחברי הקואליציה, הם משנים דברים ולא מסכימים כשלא נראה להם בתוך הוועדות. דרך אגב, אני העברתי, כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, 118 חוקים; מעולם לא היה חוק אחד שנכנס כמו שהוא יצא. אז למה אתה משקר? את העובדות אתה לא מכיר.

הגדיל לעשות הבן אדם אתמול כשאמר – חבר הכנסת כהן, תבין טוב, תבין מה הוא אומר: אני לא יודע איך השופטים אמרו שלא צריך להוריד את סעיף השוחד. גם המשפט הזה מתנהל יותר מדי זמן, אבל אני גם לא מכיר את הפרטים. שמע, ריחמתי עליו. הבן אדם סנילי, בגיל 95. אם אתה לא מכיר את הפרטים, אז על מה אתה מדבר? אולי המשפט מתנהל מהר מדי? אולי אתה צודק, אולי הוא מתנהל בקצב הנכון, אבל אתה לא מכיר את הפרטים, אתה אומר שאתה לא מכיר את הפרטים. אני לא מכיר שופט אחד אי פעם, באמצע המשפט, בוודאי לא נשיא בית המשפט העליון, שמודיע לשופטים איזה ציון הוא נותן להם תוך כדי המשפט. הרי הסוב יודיצה בכלל מדבר על לדבר על זה בתקשורת. אתה הרי האדמו"ר שלהם, אתה האפיפיור.

איך הוא לא נעצר עד היום? זה מסית מספר אחת במדינת ישראל, הבן אדם הזה. אני לא מבין איך אף אחד לא קורא לו לחקירה, אף אחד לא מדבר איתו, אף אחד לא אומר לו: אדוני, אתה אחראי לכאוס שקורה במדינת ישראל כבר כמעט ארבע שנים, ועוד אתה מאיים על שופטים? יושב לך שם שופט מחוזי, מה הוא אומר לעצמו? תראה מה ברק מעיר לי. מה האדמו"ר מעיר לחסיד? מה הוא אמור לעשות?

אני לא שמעתי אחד בערוץ 12, לא אחד בערוץ 13, לא אחד בערוץ 11, שאומר: רק רגע, רק רגע. אני זוכר שהרב עובדיה, זיכרונו לברכה, אמר איזה משהו על יוסי שריד, משהו כמו עז או משהו כזה – כל התקשורת רעשה-געשה. פה יש התערבות בוטה של אחד, דרך אגב, אמרתי, שאוחזים ממנו, זה לא איזה פרחח. זה נכון שהוא כבר לא בפוקוס המתאים, לכן זה חמור מאוד, מה שהוא עושה. אבל אף אחד לא פוצה פה, מצייץ, אף אחד לא מדבר, שום דבר, כלום. עולם כמנהגו נוהג.

הבן אדם מחלק להם ציונים, בדיוק כמו שאמר למנדלבליט: אל תשכח לעשות את העבודה, במלון כרמים, דיר באלכ. זה בן אדם שמנתב את הבובות עם החוטים מאחור, והוא מדבר על זה שראש הממשלה שליט יחיד. השליט היחיד במדינת ישראל, מר ברק, זה אתה, ובאמצעות שלוחך, אותו אחד שקורא לעצמו נשיא. זה אתם. אין מינוי במדינה שלא מגיע לשם. הג'ינג'י, דרך אגב, עובד אצלכם שעות נוספות. אני לא מכיר בן אדם שמישהו היה מאפשר לו לעתור את כמות העתירות האלה בבית המשפט.

איך הוא פעם אמר, חבר הכנסת כץ? זה הבלטה שלי. יש לו בלטה בבית המשפט, רשומה על שמו, רשומה על שמו בטאבו. אסור לעלות עליה. זו הבלטה של הג'ינג'י. מעולם לא חייבו אותו בהוצאות. אני לא יודע בכלל אם מחייבים אותו באגרות או מוותרים לו. תקשיב, זו מערכת שלמה שכל החלטה מגיעה אליהם, הכול, אמרתי לך, ממינוי מנהל מחלקה ומה שאתה לא רוצה, וזיני, ורמטכ"ל, וראש שב"כ, וראש מוסד, ונציב שירות המדינה. מה שאתה רוצה. מה שהוא מחליט, זה מה שקורה. לכל סוגיה שהוא רוצה להיכנס – נכנסים.

בית המשפט כל היום מתעסק עם הממשלה ועם הערבים. זה הסיפור היחיד שהוא מתעסק בו, עם אלה שבעצם רוצים להיכנס לארץ, כל מיני איחודי משפחות, ועם הממשלה. זה מה שהוא עושה מבוקר עד לילה. אז לכן, התבלבל הבן אדם. אני אומר, כנראה זה מפאת גילו, הבן אדם כבר לא מספיק מפוקס ולא מבין את העניין.

ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסכם את זה. אני לא מדבר על מה שקורה בכלל בפרשת הפצ"רית, דיברנו על זה הרבה, אבל מי שהדהים אותי זה מר בלט. קודם כול הוא כפוי טובה, בלי קשר לכלום. בן גביר מינה אותך, לפחות שתהיה טובת המדינה לנגד עיניך, שתהיה טובת האמת לנגד עיניך. אתה אמור להוציא את האמת לאור. אני לא מכיר חקירה כל כך מורכבת עם נזק כל כך עצום לביטחון מדינת ישראל ומדינת ישראל. אני לא משווה את זה בכלל לפרשת הנגד, אפילו לא בפרומיל האחוז, שעד היום אני מאמין שחלק מהאנטישמיות והרציחות של היהודים בעולם – הסרטון הזה, יש לו השפעה מסוימת עליהם, ודרך אגב, זה לא יימחק הרבה מאוד שנים קדימה. פרשייה כזאת אתה חוקר 20 דקות, ומהר מהר, לפני שיבוא איזה שופט ואולי יבקר? תגיד לי, אתה השתגעת? הרי יחקרו אותך על זה. אתה לא הבנת את זה? גם אתה תגיע לשם.

הרי מה קרה שם? בוא תבין, מר בלט, הרי אתה חוקר דגול, לא? אז בוא נתחיל בעניין. שנתיים היועמ"שית לא עושה שום דבר בפרשייה הזאת, אדוני היושב-ראש. הסגן של הפצ"רית אומר: הכול היה על דעתה של היועמ"שית. כשהרמטכ"ל מדבר עם המפכ"ל ושולחים את מני בנימין, היא עוצרת אותו בדרך, ולאחרונה גם אנחנו נחשפים לזה שגלנט אומר כשר הביטחון שהיא פעמיים ביקשה ממנו ואמרה לו לרדת מהעניין, לא לחקור את הפרשייה בכלל. תגיד לי, מר בלט, אם זה היה אמסלם דוד עם פעיל בליכוד שהוא היה ממנה לאיזה תפקיד, הוא היה רק מדבר איתו, הרי הייתם קוראים לי, לכל החברים, לכל הסיעות. עשיתם לי את זה פעם, לא רק לי – לכל חבריי. על מה? על כמה טפסים בליכוד. תגיד לי, אתה השתגעת? אתה בא, אתה חושב שהמערכת שלך לא רואה את זה? אתה חושב שאזרחי מדינת ישראל לא רואים את זה?

אז אם אתה לא מסוגל ואתה חבר שלה, שים את המפתחות. אם אתה מפחד – הרי לא מזמן פרסמו עליך באחד מערוצי התקשורת, בערוץ 14, הערוץ היחיד, דרך אגב, שידבר עליך, שהתערבת גם בחקירה מסוימת שהבת שלך עובדת שם ואתה לא הודעת, וגם באיזו מריבה שהייתה בין שכנים אצלך ואתה ביקשת להוציא חומר סודי על הבן אדם. אני מניח שזה בתוך המערכת שלך, הדליפו את זה מולך בגלל שגם אתה כנראה, או החברים שלך, הדלפתם את זה על מני בנימין, זה מאבקים פנימיים. מה, אתה מפחד מהם? אז שים את המפתחות, תגיד: רבותיי, מדינת ישראל יותר חשובה לי מהכול, אני הולך, שיבוא מישהו אחר.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם בדבר תורה. בוא תשמע את דבר תורה אקטואלי. ספר בראשית, אנחנו מדברים על לבן הארמי. לבן הארמי, חבר הכנסת כהן, מסמל את השחיתות הכי גדולה, את הרמאות הכי גדולה. מה מסופר בפרשה? כשיעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא אומר לו: תשמע, תחזור חזרה לארץ מולדתך, יעקב קורא ללאה ורחל ואומר להן: פני אביכם אינם כתמול שלשום. אבא שלכם, הוא לא נראה – בואו ניקח את הדברים ונלך מפה. ואז הם אומרים לו: אנחנו איתך. ויעקב לוקח את הילדים, לוקח את הצאן שלו, את רכושו, והולך. לבן רודף אחריו, משיג אותו, והוא אומר לו: תגיד, למה עשית לי את זה? למה אתה בורח בלי שאני איפרד מהילדים? וגם אתה לקחת לי את התרפים.

אז יעקב עונה לו: תראה, אני פחדתי שאתה לא תיתן לי ללכת. וחוץ מזה, התרפים – אנא, תבוא, תיכנס לאוהל, תבדוק. לבן נכנס, בדק הכול. ואז יעקב אבינו, באמת כאב לו. הוא כעס, אמר ללבן: למה אתה עושה לי את זה? "מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרָי"; "ביום אכלני חֹרֶב וקֶרח בלילה ותִדד שנתי מעינָי". אני הרי עשיתי הכול בשבילך. למה היית צריך, למה היית צריך לבוא אליי? למה לרדוף אחריי? למה עשית לי את כל זה? שים לב מה לבן עונה לו. לבן לא עונה לו על השאלה למה. הוא אומר לו: "הבנות בנותַי והבנים בנַי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא". כל זה שלי. זה הרמאים. הוא לא עונה לך על השאלה. הוא אומר לך: כל זה שלי.

זה מה שקורה גם עם הפרקליטות, בית המשפט העליון וקפלן. הם לא עונים אף פעם על השאלה. הם אומרים: המדינה שלנו, הכול שלנו פה. חבר'ה, מה זה משנה מה אתם טוענים? מה זה משנה איזה סברה הבאתם? חבר'ה, הכול שלנו. אנחנו אפילו לא צריכים לענות לכם. זה בדיוק המצב. אנחנו לומדים את זה גם מפרשת השבוע. זה לבן הארמי. ודרך אגב, לבן זה לא אותו לבן רק באותה תקופה. לבן זה אירוע, זה מושג שמלווה כל תקופה, כל ציבור, כל צבוע, כל שקרן, כל נוכל – זה לבן הארמי. תודה רבה.