יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, אנחנו קבענו את היום הזה לפני הפיגוע הרצחני באוסטרליה, אבל אין למעשה יום, אין שבוע, אין חודש, אין שנה, שיהודי התפוצות מרגישים ביטחון. אנחנו, חברי הכנסת, כאלה שמשתתפים גם במשלחות וגם בשדולת העם היהודי – אני זכיתי להיות אחד מראשי שדולת העם היהודי – מכירים את הבעיה היטב. אין כמעט מדינה בעולם שבה לא התרחש אירוע שקשור לאנטישמיות; אין כמעט מדינה בעולם שבה יש קהילה יהודית ואין בה חשש שיהודי הקהילה הזאת עלולים להיפגע.

יש שתי דרכים לטפל בבעיה: דרך אחת היא לקרוא ליהודי התפוצות לעלות למדינת ישראל – וזה מה שאנחנו גם קוראים. בכל פעם שיש פיגוע קשה, אנחנו אומרים שזאת אחת האפשרויות. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר מן הסתם פיגוע ב-2015 בצרפת, אז הייתה היערכות לכך שתהיה עלייה מסיבית של יהודי צרפת. דיברו על 50,000 בשנה ועלו למעלה מ-4,000 בלבד. ישראל כבר לא מדינה במקום הראשון ליהודי התפוצות לעלות אליה. ישראל מאבדת את הפסגה בתחרות. יהודי צרפת שהזכירו למשל, לא רואים במדינת ישראל מקום ראשון לעלות אליו. הם בוחרים בקנדה, בוחרים בבריטניה, בוחרים בארצות הברית. מדינת ישראל היא לא אטרקטיבית.

עכשיו אני שואל: למה? משום שמדינת ישראל וממשלת ישראל לא עושים מספיק בשביל שיהודי התפוצות – כאשר הם עולים למדינת ישראל כתוצאה מאירועי אנטישמיות – ירגישו כאן בבית. יש שלל סיבות להתנהגות המבזה הזאת של הממשלה. הדוגמה האחרונה היא מלחמת רוסיה-אוקראינה, למעשה פלישה רוסית לאוקראינה, שהביאה לעלייה של 100,000 יהודים – משתי המדינות, דרך אגב, גם מרוסיה וגם מאוקראינה – ושליש מהם לא מצאו את מקומם כאן ונאלצו לחזור. לא לרוסיה ואוקראינה, חלקם נסעו לאירופה, חלקם נסעו לארצות הברית, חלקם עזבו, כי מדינת ישראל וממשלת ישראל לא נערכו מספיק על מנת להבין את גודל האירוע. כשאני אומר להבין את גודל האירוע, אני מתכוון לגודל האירוע.

במקום להתעסק בוויכוח הפנימי שלנו פה – מה, אתם חושבים שיהודי התפוצות לא שמים לב לוויכוחים האלה? מה, אתם חושבים שיהודי התפוצות לא מבינים כשאנחנו רבים על מתווה הכותל, גיור או נישואין? זה לא פוגע ביהודי התפוצות? בוודאי שזה פוגע ביהודי התפוצות. ההתבוללות בתפוצות זו הבעיה שקיימת שם. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אנחנו שמחים שיהודים יבואו ולהגיד: אנחנו לא רוצים את בני המשפחה שלהם, שלא כולם יהודים. אז או שאתם רוצים אותם פה, או אל תגידו שאתם רוצים אותם פה. אי-אפשר להפריד משפחות ולהגיד: תבואו, אבל אנחנו נילחם בהתבוללות. זאת תוצאה של חוסר הבנה בקרב – לא כולם, אבל – חלקים מהבית הזה.

יש דרך נוספת להילחם בדבר הזה: לחזק את הקהילות; משום שקהילה חזקה במדינה מסוימת היא גם גשר של מדינת ישראל להנהגת המדינה, נקרא לזה לאליטות של המדינה. לכן, חיזוק הקשר הוא לא רק בדיבורים, בנסיעות ובזבוז כספים. שמעתי שיש עכשיו שטף של רצונות לשלוח לאוסטרליה שרים לחיזוק. חבר'ה, תעבירו את הכסף הזה למשפחות, אותם מסכנים. תאמינו לי, זה עדיף מאשר לבוא ולדבר וסתם לזרוק סיסמאות. קחו מענק ותעבירו. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, הפסיפס של המשפחות שנפגעו זה הפסיפס של התפוצות. יש שם משפחות יהודיות שבכלל היגרו מברית המועצות.

אותה ילדה מסכנה, מטילדה, זיכרונה לברכה, היא בת למהגרים מברית המועצות. יש קהילה גדולה דוברת רוסית, כמעט 60,000–70,000 איש שם, שבשנות התשעים הם לא בחרו בישראל כבית הלאומי, הם בחרו באוסטרליה. הם היגרו לאוסטרליה, כמו שמיליון יהודים רוסיים מברית המועצות נסעו לאמריקה, ושם יש קהילות יהודיות דוברות רוסית.

אני כבר מסיים, חצי דקה, אדוני, זה נושא חשוב.

הדרך השנייה היא לחזק את הקהילות במקום ולאו דווקא בדיבורים. בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איפה שיש קשר בין הביון הישראלי לבין רשויות החוק, יש תוצאות, ובשקט, בצניעות ובלי להשוויץ, אפשר להגיע שם לתוצאה ולמנוע פיגועים כאלה. בסופו של דבר, התפקיד שלנו כמדינת ישראל להיות אחראים על יהודי התפוצות, אבל הם קודם כול אזרחים של אותן מדינות, שצריכות לשתף פעולה עם מדינת ישראל, הצבא, הביון והמוסד וכל הארגונים שיכולים לתרום, ובכך למנוע את הפיגוע הבא על רקע אנטישמי. תודה.