יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים כאן היום יום מיוחד לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. זהו יום שהוא לא רק יום טכני ולא סמלי בלבד, אלא יום שמבקש להזכיר לנו את האמת היסודית – מדינת ישראל איננה רק מדינה ריבונית עם גבולות, צבא, מוסדות שלטון, אלא היא הבית הלאומי של העם היהודי כולו. הקשר בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות אינו רק קשר של דיפלומטיה או אינטרסים חולפים. מדובר בקשר עמוק של גורל משותף, של זהות משותפת, של אחריות הדדית, קשר רוחני וגשמי שנבנה לאורך דורות דרך ההיסטוריה – היסטוריה רצופה באתגרים, רדיפות – תורה אחת, אמונה אחת ותקווה.

אני אומר זאת גם ממקום אישי. גדלתי בצרפת, משפחתי עדיין חיה שם, ואני מכיר מקרוב את חיי הקהילות בתפוצות, את החינוך, את תחושת השייכות ואת הקהילתיות, אך גם את הדאגה, לצערנו, ההולכת וגוברת, את הצורך לחיות בזהירות, את השאלה שמרחפת מעל כל משפחה ומשפחה בתפוצות: עד מתי נוכל להישאר כאן. יהדות התפוצות הייתה ונשארה חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. יהדות התפוצות איננה רק תחת חסותה של מדינת ישראל, אלא היא שותפה אינטגרלית; קהילות שבנו מוסדות חינוך, מוסדות תורניים, תרבות, קהילות שטיפחו ערבות הדדית וחיי קהילה, קהילות ששמרו על הזהות היהודית גם בתקופות של חושך ולחץ כבד.

גם לאחר הקמת מדינת ישראל יהדות התפוצות לא עמדה מן הצד. היא ליוותה, תמכה, תרמה, האמינה, והייתה שותפה אמיתית למדינה וביסוסה. מתוך כך אי-אפשר שלא להזכיר את תרומתה הייחודית והעצומה של חסידות חב"ד. שליחי חב"ד פרוסים בכל רחבי העולם, בשגרה ובחירום, ונותנים מענה לכל יהודי באשר הוא, בלי לשאול מי הוא, מה דרכו ומה השקפתו. הם מהווים עוגן של זהות, חוסן ותקווה, ולעיתים הם הכתובת היחידה והראשונה עבור קהילות שלמות ויהודי באשר הוא.

דווקא בימים אלו, על רקע מציאות עולמית מורכבת ועלייה מדאיגה באירועי אנטישמיות, אלימות והסתה כלפי יהודים, החיבור בין ישראל לתפוצות מקבל משנה תוקף. המאבק באנטישמיות איננו עניין היסטורי בלבד השייך לעבר. הוא אתגר עכשווי, מוחשי וכואב. השבוע, בחג החנוכה, חג האור והזהות היהודית, המלחמה של האור מול החושך, התרחש פיגוע אנטישמי קשה בסידני. יהודים הותקפו לא בגלל מעשיהם, אלא בגלל זהותם, בגלל היותם יהודים – לא יהודים חרדים, לא יהודים כאלה ואחרים, אלא יהודים בלבד. 18 נרצחים, עשרות פצועים. כאן המקום לשלוח את תנחומינו, ואיחולי החלמה לפצועים. בגלל מזוזה שעל הדלת, בגלל חנוכייה בחלון, בגלל שהם יהודים, הם נרצחו.

זו איננה תופעה נקודתית, לצערנו. פיגועים ואירועים אלימים התרחשו גם בצרפת, בארצות הברית, במדינות אחרות. השנאה והטרור אינם מכירים גבולות. המסר חייב להיות ברור: כשיהודי נפגע בסידני, בפריז, בניו יורק, זה נוגע גם לירושלים. פגיעה ביהודים בתפוצות היא פגיעה בעם היהודי כולו.

מתוך המציאות המורכבת הזו יש גם אור גדול. השבוע הגיעו לישראל כ-1,000 תלמידים מכיתות י"ב מהתפוצות במסגרת פרויקט "כחול לבן", פרויקט מרגש וחשוב, בשיתוף פעולה עם משרד התפוצות. אלו נערים ונערות שמגיעים לכאן לא מתוך פחד או בריחה, אלא מתוך סקרנות וחיבור לזהותם היהודית. הם פוגשים את החברה הישראלית, את ההיסטוריה, את המורכבות ובעיקר את תחושת השייכות לעם היהודי למדינת ישראל.

זהו מסר קריטי: עלייה לישראל לא צריכה להיות עלייה מתוך בריחה ומתוך פחד, אלא עלייה מתוך אידיאולוגיה, מתוך חיבור לתורת ישראל, לעם ישראל, לארץ ישראל, חיבור עמוק לעם היהודי. כאן מונחת גם האחריות שלנו כמדינה, אדוני היושב-ראש. מדינת ישראל חייבת לעבור ממנגנוני דחיפה שנוצרים כתוצאה מאנטישמיות ומשברים למנגנוני משיכה, מנגנונים שמזמינים, מחזקים זהות, מייצרים חיבור ארוך-טווח לקהילות התפוצות. בחג החנוכה אנו לומדים שנר אחד קטן יכול להאיר חושך גדול. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.