קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אין דבר קשה יותר מלהגן על עמדת החרדים – כל היום: חוק ההשתמטות, משתמטים, השתמטות. איזה מצעד איוולת. ומכיוון שאין אף אחד שידבר בשמם, אני לוקחת על עצמי את המלאכה המאוד לא מתגמלת הזאת, אבל מישהו צריך לומר את הדברים, כדי להבין כמה הכול כל כך, כל כך, רדוד ולא קשור לעצם הבעיה. אף אחד לא מדבר לעניין, אף אחד. כדי להבין את זה, אני רוצה ללכת לדוגמה של טבעונים, קבוצה שאני מאוד מאוד מעריכה.
בואו נדמיין עולם שבו יש צבא, ובצבא מכינים בארוחת בוקר רק בשר, בארוחת צוהריים – רק בשר, בארוחת ערב – רק בשר. יש 10% של טבעונים במדינת ישראל. הטבעונים האלה אומרים: אנחנו מוכנים להתגייס, אנחנו מוכנים להילחם, אבל אנחנו נמות ולא נכניס בשר לפה. מה אנחנו, הציבור, נגיד במצב הזה? היי, טבעונים, לכו לאכול בשר? אף אחד מאיתנו לא יגיד את זה. אנחנו גם לא נוותר להם על גיוס. אתם יודעים מה אנחנו נגיד? אנחנו נפנה לצבא ונאמר לצבא אחר כבוד: יש פה זכויות אדם בסיסיות, יש פה אדם שמאמין במשהו; המדינה לא יכולה להיכנס לאמונה שלו, ולכן אחר כבוד, נא לפתוח מטבח שמתאים לטבעונים, אחרת אנחנו מסכימים עם הטבעונים.
בואו נלך למקרה אחר. בואו נלך למקרה שבו הצבא הוא אותו צבא, אבל מה? כל מי שמתגייס מחויב מהיום להניח תפילין. מה יאמר ההורה ששייך לשמאל הליברלי?
אני אוהב את המדינה הזו, אני גידלתי את הילד שלי כדי להגן על המדינה הזו, אני מוכן שהוא יתגייס לצבא, חינכתי אותו להתגייס לצבא, אבל אני לא מוכן שהצבא יפלוש לאני מאמין החילוני שלי ויכריח את הבן שלי להניח תפילין. מה היינו עושים אם הצבא היה אומר: כל חייל להט"ב – welcome, אבל לפני שאתה מתחיל לשרת, לפני הטירונות, קודם כול תעשה שבועיים המרה. מה היו עושים הלהט"בים? נמות ולא נתגייס. זה האני מאמין שלנו. אנחנו לא מוכנים שהמדינה תיכנס לתוך מערך וסט הדברים האישיים שאנחנו מאמינים בהם.
רק כלפי החרדים זה לא עובד; רק כלפי החרדים אף אחד לא מוכן להקשיב. שימו לב מה אומר פינדרוס, אחד שמייצג את החרדים נאמנה, ושירת בעצמו בצה"ל. הוא אומר משפט אחד: אנחנו רוצים להיכנס לצבא חרדים ולצאת מהצבא חרדים. הם כבר לא אומרים: אנחנו לא מאמינים במדינה; הם כבר לא אומרים: אנחנו לא רוצים להתגייס. הם אומרים: אני רוצה להישאר חרדי. אימא שהבן החרדי שלה התגייס ויצא בשאלה, ויש כל כך הרבה דוגמאות כאלה – מכל 120 חברי הכנסת, אני היחידה שלקחה את כל ההורים של החרדים שהילדים החרדים שלהם התגייסו והקשבתי להם. אחוזי היציאה בשאלה הם מטורפים, ולמה זה שונה מהציונות הדתית – את זה הציונות הדתית לא מבינה.
זה שונה מהציונות הדתית כי זה לא תיאולוגי. החרדים לא באים לציונות הדתית ואומרים: אנחנו יהודים טובים יותר. זה קהילתי. הם אומרים: אנחנו לא יכולים לשמור על הקהילה שלנו מכיוון שבקהילה הזו, בניגוד לנוער שהיה בבני עקיבא ורואה הוט, רואה יס, הולך לסרט והולך לפעולה עם בת – הבחור החרדי שלא עשה את זה, ולא מכיר את זה, הדבר הראשון שנופל לו זה האמונה.
הדבר הראשון שנופל לו, בגלל הפער, הוא האמונה. ואנחנו רואים את הדבר הזה, אבל זה לא מעניין אותנו. זה לא מעניין אותנו, כי הם חרדים.
אנחנו יכולים להבין טבעונים, אנחנו יכולים להבין להט"בים, אנחנו יכולים להבין חילונים. חרדים? הם מתלבשים משונה, הם מדברים משונה, הם נראים משונה.
הם לא דומים לנו בשום צורה. ולכן אני אומרת, אפרופו קריאות הביניים של חברת הכנסת בן ארי: שמאל אמור לדעת את מה שגרוניס אמר, שיש פה תהליך חברתי קהילתי של להגן על המיעוט. זה לא 90% שרודפים 10% ולא מוכנים להקשיב; כי מה שחשוב לחרדים לא חשוב לנו, אז הם לא חשובים, והראשונים שמבינים את זה הם החרדים.
הראשונים שמבינים את זה הם החרדים, שהם לא חשובים.
הצבא לא מכשיר את עצמו לקבלת חרדים. הוא לא עושה את זה כי הוא יודע שהוא יכול לצאת מזה בקלילות. תדאגו להם למקוואות, תדאגו להם לבתי כנסת, תדאגו להם לזמן תפילות.
תדאגו להם להפרדה טוטלית מנשים, כי זה האני מאמין שלהם. והאני מאמין שלהם לא פחות חשוב מהאני מאמין של כל בן אדם אחר. במקום לרדוף אותם – לא יועז הנדל, לא ועדות, לא: נוציא להם את הזכות לבחור, בואו ניקח להם גם את האזרחות – שום דבר לא יעזור, זה רק מרחיק. אמון, הקשבה ולתת כבוד לעולם החרדי.
אחיי החרדים, אני נותנת לכם כבוד, ואני אמשיך להציג את דעתכם הצודקת עד שהצבא יתחיל לזוז ולגרום - -
- - לאימא, לגרום לאימא להאמין שהיא יכולה לשלוח את הבן שלה לגיוס משמעותי, והוא יצא חרדי כמו שהוא נכנס. תודה.
725 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.