קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת החוק בשם חבר הכנסת אייכלר, שעסוק בשמחה משפחתית, בברית לנינו. אז ככה שאני באמת שמרגיש זכות להציג את הצעת החוק הזאת במקומו. חבר הכנסת אייכלר, זו לא הצעת החוק הראשונה שלו מסביב הנושאים האלה, והכותרת שלה היא: הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון מס' 5) (חובת מתן מענה הולם). הצעת החוק מדברת על כך שבגוף ציבורי, כרגע זה שלושה גופים – רשות המיסים, רשות האוכלוסין וההגירה והמוסד לביטוח לאומי – שיש בהם ריבוי של מענה קולי או מתן הודעה קולית, ואנשים רבים שפונים – יש הודעה קולית לבעלי מכשיר שאין לו סמ"ס, או לאנשים שאין להם בכלל גישה וקרבה דיגיטלית. אלה יכולות להיות אוכלוסיות רבות, זה יכול להיות אנשים עולים, אנשים מבוגרים, אנשים עם מוגבלויות, ויש בהחלט גם חברה גדולה מאוד שמתנזרת מחשיפה למכשירים הטכנולוגיים, לאייפונים למיניהם.
ולכן, כמו שנהוג – יש אני לא יודע כמה, אולי מיליון מכשירים כשרים שלא חשופים לקבלת סמ"ס – את ההודעה הקולית שאותו גוף ציבורי נותן, הוא מתחייב ויהיה חייב להשאיר במשך 30 יום, כדי שהנמען ואותו אזרח שפנו אליו יוכל להתקשר בחזרה ולשמוע את ההודעה הקולית. הדבר הזה מאוד נצרך. כפי שידוע, לא כל הזמן זמינים לקבל את ההודעות. אנשים נמצאים במקומות העבודה או בתפילה, או סתם לא שמעו, או שהאדם נח וכו', והוא לא קיבל את ההודעה. ואחרי זה הכול צריך להתחיל מחדש. זה באמת גורם צער רב, טרחה רבה, וגם, אחרי זה, גם לא מעט ביורוקרטיה קשה.
הצעת החוק הזו, שבאה ואומרת: תשאיר את ההודעה הזאת 30 יום והמנוי, בעל הטלפון, יוכל להתקשר ולקבל חזרה, יש בה יתרון גדול מאוד, יש בה חשיבות מאוד גדולה. היא נצרכת מאוד. אני חושב שזהו חוק חברתי ממעלה ראשונה. הוא חוק צרכני, של הגנת הצרכן, ממעלה ראשונה. הוא גם חוק שבוודאי נותן מענה ועוזר לאנשים עם מוגבלויות. אני בטוח שהצעת החוק הזאת נבעה מתוך פניות הציבור ומתוך חשיפה לסבל הרב, לעוגמת הנפש, לקושי שיש לאנשים שלא שומעים את ההודעה. הם קיבלו הודעה, ואחרי זה הם מדברים לקירות. כך הוא לא ידבר לקיר. הוא ידבר בעצם להקלטה מוקלטת.
בכל אופן, אני רוצה להגיד משהו בהיבט האישי. אני שימשתי לפני כך וכך שנים יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה. מטבע הדברים, נחשפתי להצעות דחופות. אני זוכר שהקמתי את ועדת המשנה הראשונה לרחפנים, מה שהיום ברור, ורוצים כבר להקים רשות לרחפנות, רשות שלמה של הממשלה. אז בקושי הצלחתי. נתתי את זה דווקא לחבר הכנסת אז – הוא היה באופוזיציה, אבל סמכתי עליו, לחבר הכנסת חיים ילין. ובאמת ראינו כמה רגולציה, כמה קשיים, כמה צריך הסדרה בעניין הזה. אבל התקדמנו. אני חשבתי לתומי שעם השנים לא יהיו פערים טכנולוגיים, לא באוריינות טכנולוגית וגם לא בגישה, בזמינות לטכנולוגיה, ולא במיומנות. חשבתי שזה יהיה פתוח לכולם. מדוע? הדור של היום יודע כבר – או, הדור שלא יודע ייעלם, לא יהיה, ומי שיודע כבר ימשיך הלאה. אבל מה שקורה באופן אמיתי הוא שנוצרים פערים מאוד גדולים. גם בן אדם שבעבר עבד, יכול להיות שעבד עד יציאתו לפנסיה עם מכשירים, עם מחשוב, ידע והספיק מה – לא עובר הרבה זמן, והוא כבר לא יודע. הוא כבר לא יודע את כל הדברים החדשים, שאני אפילו – אני בוודאי לא מכיר אותם טוב – אני לא יכול להגיד אותם. הוא לא יודע איך לטפל בהם ואיך באמת לקבל את המענה ואיך ליצור איתם קשר או לקבל את הצרכים שלו ואת כל הפעילות שהוא צריך לעשות בדבר הזה.
באמת צריך להבדיל בין שני סוגי אוכלוסיות. יש אוכלוסייה שהיא מטבעה חלשה ולא יכולה, ויש אוכלוסיות שהן מעצמן, בכוונת מכוון, יש להן גישה טכנולוגית ויש להן בהחלט אוריינות טכנולוגית, אבל הם לא רוצים, גם בגלל לפעמים חינוך הילדים וגם בגלל עצמם.
לכן המענים האלה הם מענים מאוד חשובים. ומה שאני חוזר ואומר, נוצרים כל הזמן פערים, כל הזמן נוצרים פערים כאלה גדולים. הצעת החוק הזו, אני מבין שלקראת ראשונה ולקראת שנייה ושלישית ירחיבו אותה ויראו מה עוד אפשר לעשות ואיך עושים אותה בצורה – היום לטכנולוגיה אין עלות הגדולה. פעם כל שינוי טכנולוגי היה צריך להיות בעלות גדולה, היום ברוך השם שהטכנולוגיה יכולה לסדר את עצמה בתוך מסגרת הפעילות הטכנולוגית השוטפת של המשרדים. אבל זה באמת לא נותן את כל המענה. הצעת החוק הזו באה לחייב רק גופים ציבוריים.
אני כאן אולי רוצה לחשוף בכנסת את הפעילות שאני הייתי מעורב בה עד שחזרתי לכנסת, בתור האחראי, הממונה, על הרשות החרדית. אנחנו יצרנו כבר אב-טיפוס של מכשיר שהוא לא טלפון – אפשר לקרוא לו ביפר או שהוא טלפון אבל הוא בלי קלידים, בלי שום דבר. הוא בעצם יכול לקבל קוד אימות. היום קשה מאוד לאנשים, הם לא יכולים להתנהל בלי קוד אימות. יש לפעמים מענה טלפוני, אבל יש הרבה פעמים גופים פרטיים שלא מוכנים לתת. אם יש לך סמס, בסדר; עם טלפון – אנחנו לא בנויים, לא רוצים. אתה לא רוצה, אל תקבל שירות. לא כולם זה גופים צרכניים, לפעמים אלה גופים שנותנים שירות, ולפעמים יש להם סיבות שלהם, אני לא חושב שסיבות מספיק טובות. מסיבות קנייניות וצרכניות וכלכליות היו צריכים לעשות, אבל יש להם איזה ניכור, סוג של ניכור ואטימות שהם לא עושים את זה. הדבר הזה ייתן את האפשרות לקבל קוד אימות במכשיר שאין לו שום בעיה של חשיפה לאינטרנט. אי-אפשר לעשות במכשיר הזה – טוב שהוא יהיה כשר למהדרין ואנשים יקבלו קוד אימות. גם אם הם נותנים מספר טלפון – אם אני לא הרמתי אותו במידה מסוימת, אחרי זה כבר פספסתי אותו, ואני כבר לא יכול. גם באותו זמן אני לא יכול לעשות שום דבר. אני יודע שאני צריך לקבל איזה קוד אימות בטלפון, אז אני מושבת, לא עושה שום דבר. ככה זה לא משבית אותך. אתה יכול לקבל קוד אימות. אני חושב ששני הדברים האלה – הצעת החוק הזו, שהיא בוודאי חשובה מאוד ומאוד מיוחדת, זה יכול להשלים אותה ויכול לתת עוד אפיק בנושא הזה.
לסיום דבריי אני באמת רוצה קודם כול לשלוח את תנחומינו על הפיגוע הנוראי שהיה באוסטרליה, עם 15 נפגעים, הרוגים, פצועים מאוד קשה. זה פיגוע קשה מאוד מאוד, וזה היה בחנוכה, דווקא בחג שמסמל, אנחנו יודעים, את ההתייוונות. ההתייוונות הייתה גם אנטישמיות, זה אותו דבר. ההתייוונות הייתה אנטישמיות, כל אחד בצורה שלו. היום, כשהאנטישמיות היא גסה והיא מורחבת והיא פורצת בצורה מאוד חזקה, אנחנו קוראים לזה מלחמה באנטישמיות, והיום זה מעטים ביד רבים. לצערנו, היום זה בכל מקום, אלפי מקרים ואלפי אירועים. כשראש ממשלה מדבר נגד מדינת ישראל, וכשהיהודי בכל מקום מייצג את מדינת ישראל, מייצג את העם היהודי, אז הוא היעד לפיגועים האלה. הם צריכים לדעת את האחריות שהם לוקחים על עצמם.
בעיקר אני רוצה להגיד מה זה חנוכה. חנוכה בסופו של דבר מסמל ניצחון, מסמל מעטים מול רבים, מסמל את המכבים, שהם "מי כמוך באלים ה'". כשאנחנו יודעים שאנחנו בוטחים בהשם זה נותן את הכוח למלחמות האחרות. נס פך השמן ונס הגבורה של המכבים מול המתייוונים זה לא שני דברים נפרדים, זה דבר אחד, זה תלוי אחד בשני. כשנלחמים על ערכים, כשנלחמים על השורשים, על המחויבות שלנו, על ערכים רוחניים, על ערכים אחרים ועל מסורת ושורשים – כשנלחמים על זה ולא מוכנים לוותר, וכשיש את האמונה הגדולה, אז יש כוח לנצח גם במלחמות וגם בדברים שלכאורה נראה לנו שבהם אנחנו מעטים מול רבים. בדרך ניסית אין מעטים מול רבים. גם מעטים מול רבים זה דרך הטבע בדרך ניסית, מכיוון שזה הנס, שאומר: לא מה שאתה רואה – זה מה שצריך לעשות. לסיום, כשאנחנו נימצא באווירה הזאת וכשאנחנו ניקח את הימים האלה באמת להתחזק בדברים האלה, אז אנחנו נקווה מאוד שרק נשמע ונתבשר בשורות טובות.
1,185 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.