קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, הדלקנו אתמול נר ראשון של חנוכה, נר קטן שמייצג אור גדול. אור של ריבונות, אור של עצמאות שהאיר כאן, בארץ ישראל, לפני 2,192 שנים. לא לחינם חכמינו קבעו וקיבעו את האור הזה למרות שלכאורה האור הזה כבה מהחורבן הנוראי בשנת 70 לספירה. נהרות הדם של ניסיון המרד של בר-כוכבא זרמו כאן, בארץ הזאת, ובכל זאת חכמינו קבעו את האור הזה, וכולנו מדליקים את הנרות הקטנים הללו כיוון שהאור הזה הוא אור האמת, כפי שקבע מורנו, המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג: "אמת תורת בר-כוכבא גם בנפול ביתר". התורה הזאת, הקביעה הזאת שאנחנו נדרשים לעמוד על ריבונותנו, להילחם למען עצמאותנו, גם אם היסטורית-נקודתית לא הצלחנו בעת מן העיתים, זאת תורת אמת. לשם כך אנחנו כאן; על זה אנחנו צריכים להילחם. ולכן אנחנו עם של מורדים, כפי שהוא קרא לזה, דורשים דרישה מלאה לריבונות מוחלטת, לגאולה שלמה.
אבל יש עוד לקח ממלכי חשמונאי, כיוון שמהם אנחנו לומדים גם איך מידרדרת ריבונות, איך אור הריבונות הולך ומתעמעם. אחרי ההצלחה הגדולה של יהודה המכבי בקרב, כידוע היה אותו הסכם, אותה הסכמה, אותה ברית שהוא כרת עם מלכי רומא, למעשה. זה מידרדר ומגיע להורקנוס ולאריסטובולוס, לילדים של ינאי ושלומציון. אבל זה מתחיל עוד מיהודה המכבי, ואצטט לכם את הציטוט הידוע מספר המקבים: "וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. ונתון לא ייתנו לאויבי היהודים, לא אוכל, ולא נשק, לא כסף, ולא אוניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה". ברית הדדית בין יהודה לרומא כנגד הסלבקים, כנגד המלכים שהיו כאן בסוריה ובמצרים, בעיקר בסוריה. לכאורה ברית אסטרטגית נכונה – יהודה המכבי, אחריו יונתן. ברית אסטרטגית נכונה. היה בה היגיון, הייתה בה חשיבות. אבל כשמלכי חשמונאי פרמו יותר ויותר את הריבונות ואפשרו לאותו קיסר, לאותם נציגים שלו, להיכנס לכאן ולהתחיל להחליט בין הורקנוס לאריסטובולוס, ושניהם שולחים לקיסר הרומי מי צריך להמשיך, והוא בוחן את זה, והוא בודק את זה, והוא מתערב כאן התערבויות גדולות מדי, זה הסתיים. כפי שכולנו יודעים, זה הסתיים בחורבן.
לכן, אם יש שני לקחים, גברתי היושבת-ראש, לאור הגדול שאנחנו מאירים בנרות הקטנים, זה לשמור על הריבונות. ללמוד את זה ממלכי החשמונאי, אבל לשמור אותה באופן מלא, ולא לתת גם לברית אסטרטגית חשובה שיש לנו לפעמים עם מעצמה כמו רומא – זה נכון בימים ההם וזה נכון בזמן הזה – לא לתת לבריתות ולחשיבה האסטרטגית הזאת לכרסם בריבונות שלנו, לכרסם בריבונות, ולהוביל אותנו בסופו של דבר לאיבוד הריבונות.
זה קרה, זה לא יקרה, ואנחנו כאן כדי להישאר. את הלקחים האלו אנחנו צריכים להפיק וללמוד. תודה.
411 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.