קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להתייחס לסוגיית הגיוס מנקודה ומזווית אישית שלי כחייל שיצא לו להילחם ברב א-ת'לאת'ין ב-2006 מול טרוריסטים. יצא לי לעמוד מאחורי מחסה כשהמחבלים ירו עלינו מהגגות, תחת הפיקוד של חברי היקר ארז אשל. ולמה אני רוצה להזכיר את הנקודה הזו? כי אם יש מישהו שחושב שיש איזשהו חוק אחד בעולם שיכול לגרום לחייל לצאת מאחורי מחסה ולסכן את חייו בשביל חבריו, הוא טועה ומטעה. להילחם על מדינת ישראל זו זכות. להילחם תחת חיילי צבא ההגנה לישראל זו זכות. זו אומנם חובה גדולה, אבל היא זכות. שום כפייה, שום כפייה לא יכולה לעזור לנו כמדינה להביא חיילים לקחת חלק בנטל הלחימה.
והדבר המרכזי שאנחנו צריכים זה לוחמים. לוחמים, ולא אנשים שמשרתים בעיתון במחנה, ולא אנשים בלהקת הנח"ל, ולא אנשים שתופסים סיבוב ועושים לעצמם יחסי ציבור על חשבון הצבא. וכן, בשביל להביא לוחמים לצבא ההגנה לישראל – זה תמיד חוזר לשאלה של חינוך וערכים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו עוד לוחמים. לחנך לציונות – זה ייתן לנו את היכולת להביא עוד חיילים קרביים לטובת אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה לכם. שלום.
177 מילים של עמיחי אליהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.