קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, זה יום גדול. יום גדול לדיירי הדיור הציבורי, שמחכים לזה כבר שנים רבות. וכדי שאני לא אשכח גם לומר תודה, אז קודם כול תודה לבורא עולם על שהגענו ליום הזה. זה לא פשוט. נעמה, אליהו, מיכאל, קטי, כולכם.
רגע, ולדי, אתה אחר כך. בדרך כלל אנחנו בוועדה רבים, פה אנחנו במשהו של אחדות, זה לא. אבל באמת, כל הכבוד. זה פשוט כיף להיות עם חברי כנסת חברתיים, כולם יושבים פה, גם ולדימיר, אני ונאור וכולם. אלה שמובילים, זה להוביל מאבק ציבורי – בשביל מי? בשביל אותם אנשים שבנו את המדינה, שבאו כעולים חדשים, הגיעו מכל המדינות. אין איזו מדינה שלא הגיעו ממנה ולא קיבלו. הם באו לפה מתוך מסירות נפש. וכשהסתכלו עליהם, כשהם באו, נתנו להם דירה. הם לא בחרו איפה לגור. שמו אותם – אחד בעכו, בירוחם, במגדל העמק, בלוד.
ואני אומר לך שיש כאלה שהיו אומרים: טוב מטר אחד בארץ מאשר בית ופאר בחוץ לארץ. אנשים באו לפה גם בלי לדעת שיש להם דירה. הם ידעו שיש להם פה חול, אבל חול של ארץ ישראל, של קדושת ארץ ישראל. הם באו בתלאות. תשמעו את העלייה מאתיופיה, איך הגיעו, אנשים שמתו בדרך ונקברו, ומקום קברתם לא נודע, אבל הם באו במסירות כי רצו להגיע לאדמת קודש, וכשהגיעו לפה הם נישקו את האדמה. אלה הם דיירי הדיור הציבורי. אני לא חושב שיש פה מישהו שיושב, והסבתא שלו, אם לא ההורים שלו – קטי סיפרה על הבית שהיא גדלה בו. אני לא חושב שיש מישהו שאין לו את הקשר לדיור הציבורי.
אנחנו לא מבקשים לאנשים האלה עושר וגם לא כבוד, כי כבוד אין בדיור הזה. כי בשביל לסדר ולסייד איזה קיר – כמה מדורי גיהינום הם עוברים עד שיאשרו להם. אנחנו לא מבקשים את זה. אנחנו מבקשים בסך הכול לתת להם מקום להניח בו את הראש, שתהיה להם מנוחה, שיהיה להם על מה לישון בלילה ולמה לקום בבוקר, שיוכלו לתת לילדים שלהם את טיפת הכבוד.
אז יש מי שאומר לנו: אבל מה קרה לכם? מה, זה נועד לירושה? ואז מה? 20 שנה הוא גר שם, ובסוף זה מה שהוא יוריש. ואז מה יקרה? אז הירושה תתחלק בין עשרה ילדים, ואולי זה יהיה הכסף הראשוני למשכנתה של אותו אחד, של הילד הזה, גם לו יהיה בית. אלא מה אנחנו רוצים, להשאיר אותם במעגל העוני, חלילה? אז היה מי שאמר לנו בוועדה: רגע, אנחנו נקנה עם זה, ואתם תתקעו את הדיור הציבורי. אנחנו אלה שמחיים את הדיור הציבורי. אנחנו אלה שמצדיעים לדיירי הדיור הציבורי.
אני גר באשדוד, לפעמים ב-06:30, ב-06:00, כשאני בדרך לתפילה פוגשות אותי משפחות מרבי טרפון, זה רחוב לידי. הם באים ואומרים: תשמע, תעשה טובה, יש לנו רק בקשה אחת, תעזור לנו להעביר את החוק הזה, אנחנו מתחננים. תנועת ש"ס חרתה על דגלה להילחם בעוני. בהצעת החוק הזאת ישנם כל חברי התנועה שלנו, מיושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שהוא רשום כראשון, וכל חברי הכנסת. הגשנו את זה מתוך הכרה והוקרה, כי אנחנו יודעים מה זה, אנחנו יודעים מה הכאב של כל אחד שהיום – הוא לא יודע אם מחר, אותם אלה אולי מחר יבואו וייקחו להם.
אליהו רביבו, כמה פעמים קיבלנו טלפון? הוא אומר: תשמע, עכשיו רוצים להוציא אותי, האבא נפטר, הם רוצים תוך שבוע. כמה אז נלחמת על זה פה ודיברנו על זה? הם רצו. אבל מה קרה? אנחנו צריכים לרוץ, ואז אומרים: אי-אפשר, הדלתות סגורות. למה? כי הוא כבר נפטר. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שהוא נפטר. אנחנו רוצים להגיע למצב שהוא חי והדורות הבאים אחריו יכולים לחיות. לא לשרוד, לחיות.
תפקידנו לגלות בפניהם את הזכות שלהם, זכות קיומית. התחיל את זה רן כהן, והיום אנחנו צריכים לחדש את זה כדי שיוכלו להמשיך את זה, למען הדורות הבאים, שגם להם יהיה מותר. חייבים שיהיה להם רכוש ושיהיה להם בית לגור בו, ושיהיה להם עוד רוחב. דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם.
ולכן אני אומר תודה רבה לחיים כץ, השר חיים כץ, שניגשתי אליו, ועם כל זה שהמשרד התנגד, הוא אמר: ינון, יש לך מילה ויש לי מילה, אנחנו ביחד נעשה על מנת שנוכל לקדם את זה. אופיר כץ, תודה רבה. מירב בן ארי, תודה רבה. לא מובן מאליו שיש דבר כזה, כי זה כיף לכולנו שיש הסכמה. יש לכולנו.
אני רוצה גם להודות כמובן לידידנו היקר דני גיגי, שנלחם למען הדיור הציבורי. מגיע לו. אני אומר לכם, הבן אדם הזה עושה את הכול למען, והוא מביא את המתנדבים שלו, ולא חושבים לרגע. הם רוצים לעשות הכול על מנת שלכל אחד שמגיע לו – זה מגיע לו, בזכות. אנחנו לא עושים להם חסד. זו זכות, ובעזרת השם שנהיה כולנו שותפים לזכות הזאת.
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכם, לכולם. תודה רבה לכל מי שבא ומצביע על חוק חשוב זה, גם אלה שבעצם לא מציעים, אבל באים להצביע. זה חוק חשוב, תודה רבה לכולם.
766 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.