קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, אני רואה שיש פה מעט אורחים, אז שתדעו לכם שהרגע הזה הוא רגע היסטורי. עכשיו אין פה הרבה אנשים, אבל הולך לעבור בקריאה ראשונה אחד החוקים החברתיים ביותר שידעה הכנסת, שלצערנו בוטל בשנת 2023. אנחנו קבוצה של חברי כנסת שמחדשים את החוק הזה. אז אולי זה נשמע בקול שלי – אני מתרגשת, מתרגשת, אני לא רגילה לעמוד פה, לצערי לא רגילה, לעמוד פה ולהעביר פה משהו טוב ולשמוח שעושים פה מעשה טוב, שבית העם, המקום הזה, ממש ממלא את ייעודו.
חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, מה שכולנו מכירים כחוק רן כהן, שאגב, כנראה צופה בנו עכשיו – עדכנתי אותו שהחוק הזה, מחזירים אותו עכשיו – הוא חוק חברתי מהמעלה הראשונה, לא רק כי הוא מאפשר לדיירי הדיור הציבורי, אותה אוכלוסייה בעוני, לרכוש את הבית שלהם לאחר שנים שהם גרים בו, אלא בגלל שזה גם חוק שבמהות שלו הוא מנתק עוני רב-דורי ומאפשר לילדים שלהם לצאת ממעגל העוני; הוא מאפשר להורים שלהם לא להוריש עוני בירושה, אלא להוריש נכס. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה.
אני חייבת להתחיל בתודות, אבל. אני רוצה, דווקא כי אני פה הראשונה שעולה, אז אני רוצה להתחיל בתודות הללו. אני רוצה בראש ובראשונה להודות לדיירי הדיור הציבורי, לפורום הדיור הציבורי ודני גיגי. תודה, תודה על המאבק, תודה שמהקושי יצרתם מאבק למען. אני רוצה להודות למרכז אדווה, גוף המחקר שתמיד יודע את הנתונים הנכונים לתת ולא לתת לאנשים לעוות את המציאות, כי צריך לטפל בעוני ואפשר לטפל בעוני. אני רוצה להודות לחברי מיכאל ביטון, חבר יקר למאבק עבור הדיור הציבורי. מיכאל, אני לא חושבת שאי פעם היה מצב שעצרו תקציב מדינה בגלל פינויים בדיור הציבורי. אנחנו עשינו את זה בממשלה שלנו.
כן, הוא לא ראה את זה. היינו קואליציה, מיכאל - - -
גאווה החוק הזה. לא, בוא נגיד גם. היינו קואליציה, לא עבר תקציב שלוש שנים, הגיעו אלינו הרבה פניות ציבור על פינויים מהדיור הציבורי, אזרחים לרחוב – 1,200 צווי פינוי של אזרחים לרחוב. באמצע הלילה הלכנו לשר השיכון דאז אלקין, ואמרנו לו: או שאנחנו נתבצר עם אותה משפחה בבית ב-07:00 ולא יעבור תקציב, או שיבוטלו הפינויים, לא על סקטוריאלי, לא למקורבים, לא למצביעים שלנו – לבני אדם שראויים לחיים בכבוד. עשינו את זה ואנחנו ביחד בשותפות הזאת, שותפות שהיא באמת לשם שמיים ועבור המקום הזה שאנחנו בו, ולא עבור עצמנו.
אני רוצה להודות לך, ינון אזולאי. אני מודה לך על שמאחורי הקלעים עמלת הרבה זמן עבור הרגע הזה, גם אתמול ובכלל. אז אני רוצה לומר תודה, כי אנחנו מקבלים את אותן פניות ציבור, אנחנו בוכים מפניות הציבור האלה, הצוותים שלנו בוכים מפניות הציבור האלה, ואנחנו מנסים הרבה זמן, וזה רגע ממש ממש חשוב. תודה לך. תודה לקטי ולאלי. ואני רוצה להגיד תודה ליצחק קרויזר, שהחליף את יעקב אשר בוועדה ודאג להעביר את החוק הזה לקריאה ראשונה תוך שבועיים. אמרתי ליצחק, כשהוא העביר אותו לקריאה ראשונה, שאני לא בטוחה שהוא הבין בדיוק עד כמה גדול הדבר שהוא עשה, אבל אני בטוחה שעם הזמן הוא יבין שזה אחד הדברים הכי טובים שהוא עשה בכנסת. אני אומרת את כל זה, ואני רוצה לומר שאני מקווה שהחוק הזה יגיע פה בקרוב גם לקריאה שלישית, נכון, מיכאל?
ומהר. חייב. ואני רוצה לדבר רגע על אישה, אני רוצה לדבר על אסיה גילעדוב, היא באה לכל דיון בנושא הזה. אסיה היא יוצאת מקלט לנשים נפגעות אלימות והיא אישה בדיור הציבורי. היא בדיוק הדוגמה לזה שעוני הוא דבר מידבק, הוא תמיד גורם לעוד תחלואות. כי אנשים בעוני, קשה להם והם נהיים חולים, ואז יש נכות ומחלה ואז הוצאה לפועל ואי-אפשר לעבוד ולוקחים את הבית. ומעגל על מעגל על מעגל של סבל ודיכוי. ואז מוסיפים לזה גם אלימות. ואז היא חלתה אסיה, 100% נכות, מטופלת בכימו, והיא באה כל הזמן לוועדה ואומרת לנו: שיהיה לילדות משהו, אתם חייבים להעביר את החוק הזה, שיישאר לי לתת משהו לילדות שלי. אז הינה, אסיה, אנחנו מעבירים את החוק הזה.
כן. כן, סוף-סוף משהו טוב. אסיה, אני אוהבת אותך ואני אוהבת את כולכם, באמת, כל הדיירים שבאו להילחם עבור החיים בכבוד, להילחם עבור חיים טובים יותר. מיכאל, אני אתן לך לדבר על אורית, כמובן, זה חשוב מאוד. אז אני רק רוצה לומר, כי עוד יהיו מהמורות בדרך: רק 7% מהכספים של המכר עד היום חזרו לרכישת דירות. כשיגידו לכם שבגלל החוק הזה אין דירות, תזכירו שהמדינה היא שנטשה את הדיור הציבורי. לא הדיירים העניים גרמו לזה שאין דירות, לא על הגב שלהם. המדינה צריכה לבנות דירות ציבוריות. המדינה צריכה לרכוש דירות ציבוריות. המדינה צריכה לרכוש מהכסף הזה עוד דירות. אל תשסו אוכלוסייה ענייה באחרת, אל תעשו את זה. החוק הזה הוא חוק צודק.
היום ציינו את מותו של בן-גוריון – לזכרו. אני רוצה לדבר על המורשת של הקמת המדינה, מדינה שהקימו מכספי תרומות ובנו דיור ממשלתי ליושבים בה. גם אם נעשו טעויות, גם אם נעשו עוולות, הייתה גישה שיש דיור ממשלתי. מדינה של 208,000 דיור ממשלתי, והיום בקושי 40,000. ממוצע ה-OECD של דיור ציבורי הוא 8%, בישראל 2% פחות. אל תאשימו את הדיירים האלה. אל תפגעו בהם. תקנו דיור ציבורי, תבנו דיור ציבורי. תעשו את המעשה, תחזירו עטרה ליושנה. תחזרו להיות המדינה הזאת, שנחזור להיות המדינה הזאת שבונה דיור ציבורי, דיור ממשלתי, דיור בר-השגה, שדואגת לקורת גג של האזרחים כזכות יסוד, זה עלינו. ואני שמחה שהחוק הזה עובר עם כל חלקי הבית. זה חוק חברתי מהמעלה הראשונה, חוק שמסמל את מה שאנחנו, את ישראל היפה והחומלת, הדואגת, ישראל של הערבות ההדדית. זה בדיוק החוק הזה. אז אני מתרגשת מאוד וגאה מאוד ברגע הזה.
אני רוצה לומר תודה לכל מי שהיו שותפים להבאת הרגע הזה לכאן, שנביא אותו גם לקריאה שלישית, נעשה ונצליח. תודה.
896 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.