קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום מליאת הכנסת עומדת בפני הזדמנות לתקן עוול היסטורי. חוק הדיור הציבורי, שעליו נצביע בעוד מספר דקות, מעבר לקריאה הראשונה, מבקש לאפשר לאלפי משפחות בישראל להגשים צורך אלמנטרי לרכוש את הבית שבו הם חיים כבר שנים ארוכות.
תראה, אני באמת, באמת ובתמים, גאה להיות חתומה על החוק הזה. מיכאל, יקירי, עלית לפה וסיפרת את הסיפור האישי שלך. אני גם רוצה לספר את הסיפור האישי שלי. כשהוריי הגיעו ממרוקו לעיר לוד, שיכנו אותם במעברה, מעברת צפון. לא צפון תל אביב – מעברת צפון. וגדלנו שם עם גג דולף ושיטפונות שהיו מהנחל שהיה בקרבת הבית. אבל כשהודיעו להוריי שהם עוברים לרחוב החשמונאים 8/28 אז הייתה גאווה – הינה, יש להם בית משלהם, בית של עמידר.
אין צל של ספק שהבית הזה החזיר גם חיוך להוריי, שלא התאקלמו כל כך טוב בהתחלה. הם הגיעו, בכל זאת, ממרוקו, במצב כלכלי טוב, שניהם אנשים משכילים, ואתם יודעים איזו קבלת פנים הם קיבלו. אבל הבית הזה, שפתאום הפך להיות בית, עם שירותים, עם מקלחת, עם חדרים, עם סלון, העניק להם בחזרה את הכבוד, את הביטחון. זו הייתה סוג של רשת יציבה בחיים שלהם, שפתאום הם זכאים לבית משלהם. ואבא התפנה לטפל בנו מבחנה חינוכית, חוגים – שננגן, שנלך לרקוד, נלמד בלט. הוא התפנה לזה כי פתאום ירד לו איזשהו עול מסוים מעצמו, כי הבית הזה היה עוגן של יציבות.
ואני, ברמה האישית, יודעת כמה שהסיוע הזה חשוב להם. אז יקומו חבריי – יש לי חברים ליברליים בכלכלה, שמאמינים בכלכלה ליברלית, שאדם צריך לרכוש הכול בעצמו ואדם צריך לא להיעזר במדינה, אלא באמת לעשות את הדברים הכי טוב, וכמה שפחות עול על המדינה, עול כספי. אבל בתפיסה המעוותת הזו אפשר להוביל בסופו של דבר את המשפחות להיות משפחות של מצוקה, משפחות שאולי מבחינה חינוכית לא יפרצו את תקרות הזכוכית, ולקבל בסופו של דבר אנשים שיזדקקו לרווחה ויוציאו הוצאות למדינה הרבה יותר ממה שהם מוציאים היום.
אז בעצם חבריי חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, בייחוד בעת הזו עומדת לנו מחויבות חברתית עמוקה להציג חזית אחידה ולממש את המדיניות שמעניקה, באמת ובתמים, לאזרח בישראל את היכולת לעבור ממצב של הישרדות למצב של שייכות ולהוות לעצמו דרך, עתיד טוב יותר, ברור יותר.
ואנחנו מחויבים לאנשים האלה, אנחנו מחויבים למספרים, למשפחות שמאחורי הטבלאות. וכן, לעיתים המדינה צריכה לדעת שכדי לעזור לאנשים האלה להגיע למצב אחר, אופטימלי יותר, עם תקווה, היא צריכה לסייע להם. לא עושים מדירת עמידר כסף, חברים. מי שחושש שברגע שמעניקים לאדם, למשפחה שצריכה את זה, דירת עמידר – לא עושים מזה כסף. חבריי פנו אליי, אמרו לי: באיזו זכות אתם נותנים את הדירות האלה אחר כך, את האפשרות לרכוש אותן? למה אחרים לא יכולים לרכוש? מי שזקוק לדירת עמידר – האמינו לי, במדינת ישראל הקריטריונים הם כל כך קשים. כמה פניות יש אליי בנושא של עמידר, אם חד-הורית עם שמונה ילדים, זוג שהוא מוגבל עם שישה ילדים ועוד ועוד דוגמאות קורעות לב.
המשפחות האלה באמת זקוקות לדחיפה הכלכלית הזו שלנו, אז זה לא נורא אם אנחנו ניתן להן דחיפה כלכלית קלה ונרים אותן מעל פני המים. אנחנו נרים אותם קצת ונוכל לתת להבין שאנחנו מחויבים לראות את האנשים האלה. מחויבים. זה תיקון שממשיך דרך שעשינו, ומתווה דרך לעתיד ברור וצודק יותר. ואני באמת קוראת לכולם, לכל מי שנמצא כאן, לתמוך בחוק הזה, לתמוך במשפחות, לתמוך בביטחון, לתמוך בבית, כי מי שיש לו בית, יש לו הביטחון האישי שלו. ואומרת לכם את זה מישהי שהגיעה להיות חברת כנסת. אני ילדת מעברות, אני אומרת את זה בגאווה, וגרתי בלוד, למדתי בלוד, ולוד דאז הייתה מלאה בשיכונים כאלה ואחרים של כל מיני עולים חדשים שהגיעו מכל העולם.
מכל העולם הם הגיעו לשם, ורבים מהם היו בדירות עמידר, ורבים מהם היום נמצאים במצב כלכלי טוב בזכות התקווה הזו שניתנה לנו מאותה חברת עמידר, שזכורה לי רק לטובה. תודה רבה.
602 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.