יום בריאות הנפש

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השרה, חברי כנסת נכבדים, אורחים, עם ישראל, כמו שהזכרת, אדוני, אנחנו בהחלט מציינים היום את יום בריאות הנפש הבין-לאומי, זו הפעם השנייה במתכונת הזו, על פי חוק שהעברנו. תודה גם לחבר הכנסת יוני משריקי, אם כי לא – העברנו את זה בוועדת חינוך, כמדומני, אבל קיבלת תודה. מה אכפת לך? הינה.

היום הזה מזכיר לנו משהו מאוד מאוד בסיסי – מי אנחנו כעם. אנחנו חברה שחוסנה לא נבנה רק מתוך זה שכל אדם בפני עצמו, אלא קודם כול בתוך הביחד. חוסן לאומי הוא חוסן חברתי. הוא נבנה מהרקמה האנושית שמחזיקה אותנו, מהקולקטיב הישראלי, שמוכיח פעם אחר פעם את הערבות ההדדית שכל כך טבועה בנו. הקולקטיב הזה אינו ישות מופשטת; הוא מורכב מאנשים אמיתיים שחיים פה יחד, וכל אחד מהם הוא עולם שלם. כשפרט אחד נפגע, החברה כולה מתנדנדת, וכשהפרט הזה מוחזק, עטוף, נתמך, החברה כולה מתרוממת. ולכן, בריאות הנפש היא לא עניין אישי; היא תנאי בסיסי לקיומנו כחברה חזקה, מכילה וערכית.

ואם יש משאב חוסן אחד שאני רוצה להעיר עליו היום זה ראיית הטוב, היכולת הישראלית כמעט במובהק למצוא את האור גם כשהכול חשוך. זו לא אשליה, זה לא נאיביות, זה מנגנון הישרדות לאומי. כשאנחנו רואים את הטוב, אנחנו אוגרים כוחות, אנחנו בונים שריר נפשי. כשאנחנו מטפחים בתוכנו מאגרי חוסן, אנחנו עושים את זה דווקא בתקופת שגרה. אנחנו אוספים לתוכנו את המשאבים האלה באמצעות ראיית הטוב, באמצעות יד מלטפת, עיניים בורקות, ואנחנו משתמשים באותם מאגרים שאספנו לנו בזמן שגרה בשעת משבר. והיום בכנסת ישראל בחרתי לראות את הטוב. לתת לו מקום ולהאיר אותו ולחזק אותו.

אבל לפני שנעסוק בטוב, צריך לומר מילה אחת על האמת שהיא קצת פחות נעימה. מערך בריאות הנפש במדינת ישראל בשנת 2025 נמצא בעומס בלתי אנושי. ההמתנה לטיפול בלתי מתקבלת על הדעת. מחלקות מלאות עד אפס מקום. השיקום – מה עוד אפשר לומר עליו שטרם נאמר? משפחות קורסות, מתמודדים מתייאשים. זה לא פחות נעים לומר, זה הכרחי לומר, אי-אפשר לייפות את המשבר. אי-אפשר להדביק על מערכת פצועה פלסטרים ולצפות שתעמוד על הרגליים.

אבל דווקא מתוך הכאב קורה פה, במדינה שלנו, משהו מדהים. בעוד המערכת מתמודדת עם קשיים עצומים – ה-1.4 מיליארד שקל שנוספו לתקציב בריאות הנפש בשנת 2024 זה בהחלט יפה, אבל לגמרי לגמרי לא מספיק – החברה הישראלית עושה דבר שהוא כמעט בלתי נתפס. היא פשוט מתייצבת, בלי תקציבים, בלי פרסים, בלי צל"שים – כמו שהעם הזה יודע להיות שם אחד בשביל השני. וכך אמרתי גם בכנס היום של השדולה בנוכחות שר האוצר. ביקשתי שבתקציב 2026 יוקצו כספים גדולים יותר עבור קולות קוראים בתחום בריאות הנפש שיסייעו במקצת לחברה האזרחית להמשיך ולעשות, להמשיך ולפתח את הנתינה האין-סופית שלה.

במהלך השנה האחרונה הובלתי כאן לא מעט דיונים, חוקים ותהליכים בתחום בריאות הנפש כחלק מהשליחות שלי, ואני מכירה את השטח. פגשתי במתמודדים, בבני משפחה, מטפלים, חיילים, שמתקשים לשוב לשגרה, נערות, נערים מבוהלים, אנשי מקצוע שלפעמים נושאים על עצמם אין-ספור נשמות. שמעתי בדיונים הרבים שקיימתי בוועדה שלי על הכאב ועל העשייה, על הקריסה ועל התקווה. אני רוצה לציין לשבח באמת את הצוות המקצועי של הוועדה אצלנו, שהוא לא רק עובד מהראש, הוא גם עובד מהלב. הוא נותן את הלב ואת הנשמה לכל אותם אנשים שזקוקים לאוזן קשבת ולמענה.

והיום, מתוך המקום הזה, כמו שאמרתי, בחרתי להאיר את הכנסת בטוב. הזמן לא מאפשר לי, אבל אני כן אגיד שהצבנו פה בכנסת מיום שני ועד יום רביעי ועד בכלל מיצב "חומות שקופות", פרי יצירתם של מיכל הרכבי, קליה ג'יזל ליטמן ועלי בן ארי. הם עשו עבודה מהממת בשיתוף עם מחלקת צמי"ד של עיריית ירושלים, ותודה ענקית להילה זיו וליהודה פרוידיגר. זה מיצב שמאפשר לנו לראות את מה שלא נראה, להציץ אל תוך עולם פנימי של מתמודדי נפש ולזכור שגם מאחורי חומות שקופות יש אדם שמחפש יד שתיגע בו.

מה שאני רוצה לומר זה שלצד המיצב הזה גם הזמנו לכנס של השדולה שלנו את כל מי שנמצא בחברה האזרחית ומתמודד ונותן מענים באמצעות מתנדבים למתמודדי הנפש ובני המשפחות שלהם. את השדולה הזאת עשיתי יחד עם ארבע חברות כנסת נוספות: טטיאנה מזרסקי, קטי שטרית, נעמה לזימי וקארין אלהרר. זה אומר שקואליציה ואופוזיציה יכולים גם לשתף פעולה כדי לעשות דברים טובים. הבאנו 28 עמותות שמתנדבות בתחום בריאות הנפש. הם הציגו סרטונים על הפעילות שלהם כדי שכל עם ישראל יראה שאפשר להתנדב גם בתחום הזה ולעשות טוב, והרבה טוב, בתחום.

אני קוראת לכל עם ישראל להתנדב בתחום, לבוא, לפתוח עיניים, להושיט יד ולהביט מה קורה סביבנו, כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש קשיים – קשיים יותר קלים, יותר קשים, מורכבים פחות, מורכבים יותר. אבל בואו נהיה אחים אחד מול השני, אחד לצד השני, ונעזור. תודה.