ציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, גברתי השרה, אנחנו בשנים מדממות באופן חסר תקדים זה שנות דור. ב-2024 נהרגו 439 בני אדם, ועד היום בשנה הזו – 398. מספרים קשים, קשים מאוד. יורם הלוי, יושב ראש הרלב"ד היוצא, אמר: נכשלתי בתפקידי. אבל הוא לא לבד. יחד איתו ממלאי תפקיד רבים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת ובכל שכבות הציבור.

בשעה טובה, אני מקווה, ביום ראשון, תגיע תוכנית לאישור הממשלה – אני בטוח שהשרה תרחיב על כך – שמבטאת שיפור תקציבי בסוגיה הקריטית הזו. אבל בזמן שבעולם, נקרא לו העולם הנאור, המתקדם, שיודע לעשות את החישובים לא רק של דם אלא גם של דמים, של כסף, מכוונים למדיניות שנקראת: חזון אפס, ומכוונים לאפס הרוגים ופצועים קשה, כיעד, כחזון, אצלנו אנחנו הולכים על יעד הרבה יותר צנוע, של 5% הפחתה בשנה. אני ממש לא מזלזל ב-20 נשמות, הרוגים, שנוכל למנוע בכל שנה – כל אחד בוודאי עולם ומלואו, ומשפחה מסביב, חברים ועבודה. אבל אנחנו מדינת הייטק, מדינה שיודעת לחשוב קדימה כשהיא רוצה, והשאיפה שלנו צריכה להיצמד לחזון אפס כאמירה עקרונית, כשאיפה לאומית.

אתמול בדיון בוועדת כלכלה נמסרו לנו המספרים אל מול המוכנות להגדיל באופן משמעותי את התקציב של הרלב"ד ל-350 מיליון שקל. נמסר שהעלות האמיתית שתבטיח תוצאות, וגם היא במשך כמה שנים – 970 מיליון, כ-1 מיליארד. זה נשמע מספר גדול, אבל החישוב הנגדי המשלים צריך להיות מה זה חוסך, ועלויות התאונות למשק בהרוגים, בפצועים, במניעת עבודה ובטיפול בפצועים זה כ-20 מיליארד שקל בשנה. מול זה עומד אותו מיליארד. בדיונים בוועדת הכלכלה הציג גל רייך מארגון "נתון לשינוי", והוא טוען שצריך לפחות שלוש, ארבע שנים כדי לראות את השינויים.

אני רוצה להקדיש את מעט הזמן שנותר לי לומר שאנחנו נושקים בשיא של 20 שנה בהרוגים בתאונות הדרכים. אם נאמץ את הגישה האחרת ייתכן שנצליח לצאת מהמקום הקשה הזה למקום נשגב יותר. חזון אפס הרוגים הוא חזון להקטנה משמעותית של תאונות הדרכים. הוא מבוסס על עיקרון של בטיחות מערכתית. זאת גישה שמצמצת תאונות בענף התעופה, שהוא הבטוח ביותר. לפי העיקרון הזה, עיצוב רחובות וכבישים צריך להיעשות באופן שימנע הזדמנויות התרחשות של תאונות קשות וקטלניות, ובניגוד לגישה המסורתית למניעת תאונות, בטיחות מערכתית לא מנסה לגרום לכך שאנשים ינהגו או ילכו בצורה מושלמת על ידי הסברה או חקיקה. כמובן, צריך גם את זה לעשות, אלא הכיוון הזה מכיר בכך שאנשים הם יצורים לא מושלמים. אף אחד מאיתנו לא מושלם, המערכת כולה לא מושלמת, ותמיד תיעשינה טעויות, וצריך לדאוג לכך שהתשתיות תהיינה סלחניות ככל האפשר. המיקוד הוא בתכנון מערכתי שמונע הזדמנות לבצע טעות מסוכנת, ואם נעשתה טעות, שהיא לא תהיה קטלנית.

לפי הגישה הזאת, האחריות למניעת תאונה קטלנית היא קודם כול של מקבלי ההחלטות – עלינו כאן, בבית הזה, המתכנן הציבורי – לפני שהיא אחריות של משתמשי הדרך. לפי חזון אפס, מערכת שבנויה על סמך ההנחה שאף אדם לא יטעה לעולם אינה מערכת בטוחה; פשוט אי-אפשר לעמוד בזה. מבחינה ערכית חזון אפס מניח כי ניידות היא זכות אדם בסיסית. אסור שאנשים ימותו בדרך לעבודה, ללימודים, לקניות או לחברים, ועלינו, מקבלי ההחלטות, האחריות לכך ראשית כול.

חזון אפס קיים מאז 1997 בכמה מדינות באירופה. הוא אומץ על ידי ה-OECD ובכמה ערים גדולות בארצות הברית – –

– – ואני יודע שגם בכמה ערים כאן בארץ. אני קורא לממשלה לאשר את התוכנית ולסמן את היעד הבא: חזון אפס הרוגים. תודה רבה.