יום מרן הרב עובדיה יוסף

כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי – אני חושב שהוא האיש שהכיר את מרן הרב עובדיה יותר מכולם, גם יותר מבני משפחתו, לעומק, ואין ספק שעוד נשמע מעט בנאום של יושב-ראש התנועה קצת, כמה מילים, על הרב עובדיה. מכבדים אותנו כאן בנוכחותם נציגי ש"ס מהקונגרס הציוני העולמי מארצות הברית, צרפת, אנגלייה וקנדה, שנמצאים בארץ במסגרת הקונגרס הציוני העולמי. ברוכים הבאים.

קשה בדקות ספורות לדבר על דמותו הענקית של הרב עובדיה. אם רוצים לדבר על גדלותו בתורה, אני חושב שהמקום הוא בין כותלי בית המדרש, שם יודעים לפתוח את ספריו על העומק האמיתי, על העומק שיש בין התרה של עגונות שציינת לבין דיני שבת ובכל נושא. אם רוצים לדבר על הנושא של דיונים והכרעות בבתי דין, צריך ללכת לבתי הדין, שם בין כותלי בתי הדין נשמע את פלפולם של הדיינים לשמוע באמת מה אותו עומק של הרב בעומק ההלכה. אם נרצה לשמוע על תרומתו התורנית של הרב, נצא לעם שבשדות, אותם אנשים שאילולא אותה דמות שהופיעה במתנה מן השמיים אלינו לא היו יודעים מהי שבת, מהו שמע ישראל, מהן תפילין, ואותה דמות באה והביאה להם. אם נרצה לשמוע על ההנגשה של ההלכה לאותם אנשים, נלך לעם שבשדות, לשווקים, ונשמע את אותם אנשים עמלי יום, אנשים שמוגדרים בעלי בתים, שבנוכחות החיצונית שלהם לא נראים תלמידי חכמים, וידעו לדבר במושגים גדולים ביהדות, בעומק, בהבנה שרק הוא ידע ללמד אותם.

כשנמצאים פה בכנסת, אני חושב שצריך לדבר על פרק עבה, עב כרס, מחייו של הרב עובדיה, שאולי יש היום אנשים שמדברים הרבה בגעגוע על זיכרונותיהם מהרב, על העבר המפואר של הרב, על הפסיקות, על ההנהגה, ו"אם הרב היה בימינו" –

ולאותו פרק קוראים תנועת ש"ס.

אדם שהיה קשה לו להתנתק מהספר, הוא באמת אהב ללמוד. יש הרבה סרטונים – אפשר לראות גם ביוטיוב – שבאים לרב להזמין אותו לברית, ואיך קשה לו להתנתק מהספר. כולנו יושבים ולומדים, הדף היומי, כל אחד בעניין שלו, וכשמגיע הזמן, סוגרים את הספר; לרב עובדיה היה קשה להתנתק מהספר, והוא עשה את זה, עוד פעם, בכל בוקר ובכל יום, כשהנציגים של ש"ס באו אליו להתייעץ ולשמוע ולהדריך. כולם מכירים את הרב עובדיה שמגיע לסליחות מהצפון ועד הדרום, אבל שוכחים שאותו אדם, בגיל המופלג שלו, הלך לכינוסים וכנסים של תנועת ש"ס בכל עיר, ולא משנה אם זו מערכת בחירות מוניציפלית או כנסת. האיש ידע להבין מה ערכו של ילד ולהקים רשת תורנית של ילדים שילמדו – דבר מפואר, שמגיע לעשרות אלפי ילדי ישראל היום; אדם שידע שצריך להקים את רשת אל המעיין ונאות מרגלית ועיתון שידע להביא את דברו לעם; אדם שידע לסגור את הספר ולשלוח את השליחים שלו לבניין הזה.

חבריי כולם נמצאים כאן, ואנחנו יודעים כמה שעות של בטלה ולפעמים צעקות ודברים שלא מכבדים אותנו יש בבית הזה. הרב, שלא חיפש ג'ובים לעצמו, לא חיפש תפקיד, לא חיפש שררה וכבוד. הדבר היחיד שכיבד אותו ודיבר אליו היה להוציא עוד ספר ולהוציא עוד פסיקה. עמלי בית המדרש יודעים כאן שהרבה פוסקי הלכה ידעו לכתוב בספר שלהם שההכרעה היא לא בהכרח לדורות – הרב פסק וכתב: "הפסק שלי הוא לשעה ולדורות" – אבל הדילמה שעמדה בפני הרב עובדיה נמצאת כבר בחז"ל אלפיים שנה קודם. מובא באבות דרבי נתן – מובא שם סיפור, מה קורה אם אדם תופס נטיעה ביד שלו, איזה עץ שהוא צריך לנטוע, ובאותו זמן מגיע המשיח. אלפי שנים עם ישראל מתפלל למשיח, רוצה שהמשיח יגיע, ויש לו דילמה: האם הוא נוטע את העץ עכשיו באדמה, חורש, שופך את המים ונוטע את העץ, או לחלופין ללכת לקבל פני משיח? אומר רבי נתן במשנה: יעזוב את המשיח, ילך וייטע את העץ, ואחרי זה יקבל את פניו של המשיח. מה שמסתתר אחרי המשפט הזה – נטיעה של עץ זו נטיעה שאדם לא בהכרח יזכה לראות את הפירות שלה. זו נטיעה לדור הבא. זו הסתכלות לעשרות ומאות שנים קדימה, אדם שלא חושב רק על עצמו, אדם שמבין שיש דורות אחריו שצריך להנהיג אותם. מי שעוקב אחרי מסכת חייו של הרב יודע שהחשיבה על הדור הבא זו חשיבה על מה שיקרה לדור הבא. זה עמד לנגד עיניו.

ואני מסיים במה שפתחתי: "ברוך שמסר עולמו לשומרים". אני חושב שאנחנו בתנועת ש"ס גאים שאנחנו תנועה יציבה, ויושב-ראש התנועה מרן הרב עובדיה, עם גדלותו בתורה, סמך את ידיו עליו בהכרעות, בדברים החשובים ביותר, מנהיג אותנו כאן בכנסת יחד עם שלוחיו של הרב ומועצת חכמי התורה, ואנחנו נטועים באותו גזע עבה עם שורשים עצומים, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. תודה רבה.