דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 309 · 16 ביולי 2025

הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2024

ירון לוי · יש עתיד

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אנשים שלא עמדו / בקצב החיים הזה, / השתגעו, התאבדו / או הלכו לעזאזל". אמש פורסם כי לוחם צה"ל ניסה לשים קץ לחייו ומצבו אנוש. בשבועיים האחרונים אנחנו עדים, לצערנו, לשלושה חיילים ששלחו ידם בנפשם כי הלב שלהם לא עמד במראות.

היו"ר ניסים ואטורי: רשימת הדוברים נעולה, דרך אגב.

עוד מעט קרוב לשנתיים שאני נמצא כאן. אני נפגש עם הלומי קרב, עם חיילים, עם גיבורים, ובשיחות איתם יש סוגיה שחוזרת בכל שיח שלנו, וזו הבושה. תמיד הם אומרים: הבושה, הבושה להגיד שקשה לנו, הבושה שאתה נלחם חודשים כמו אריה בשדה הקרב, וכשאתה חוזר הביתה אחרי דריכות, אתה חוזר עם אותו קצב של לוחם, עם חדות שאתה חייב לשמור בשדה קרב – אתה פוגש את הילדים שלך עם אותה חדות ואת האלימות. אתה מתבייש שאתה מתנהג אליהם ככה, ואתה לא מבין איך הם לא מבינים אותך. אתה חייב להשאיר את המציאות מאחור, אבל היא פוגשת אותך. והמציאות השתנתה כשהגעת הביתה.

יש משהו שאנחנו חייבים לדבר עליו כאן, אבל לצערי אני לא שומע את זה, וזה שהחודשים הרבים שהלוחמים והלוחמות שלנו נמצאים בשדה הקרב – זה לא רק פוגע בגוף, זה גם פוגע בנפש. אחיי הלוחמים, אתם לא צריכים להתבייש. אנחנו צריכים להתבייש שלוקח לכם זמן לקבל מענה רפואי, שאין באמת חוק גיוס שמוריד את הנטל מעל גבכם. אנחנו צריכים להתבייש בשיח המפלג, שנותן ציונים לטייסים, ללוחמים, לאלה שעושים צבא, שלא עושים צבא. אנחנו כאן עם המזגן, עם החליפות; אתם שם, בבוץ, נלחמים – טלי, זה מפריע.

היו"ר ניסים ואטורי: אצל טלי זה נחשב נמוך.

אצל טלי זה נמוך. אני חושב שאסור לנו לעבור לסדר-היום. השקט של החיילים שמגיעים הביתה, שלא מדברים, זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. כולם חווים את הקרב, רק שלפעמים קשה לעבד את מה שראית. המציאות שהשארת היא לא אותה מציאות, היא קצת השתנתה, דברים קצת נראים אחרת. כדי לתווך את המציאות הזאת הם צריכים לפנות לעזרה, וחלקם מתביישים, כי הם אומרים: אני לא רוצה להיות פוסט-טראומטי מוכר בצה"ל. לא רוצה. אני רוצה לחיות את החיים. אבל חברים, לקבל עזרה זו לא בושה. יש שלב ביניים שבו אתם צריכים לעבד את הרגש. ואנחנו כאן צריכים לתת להם את התקציבים, את הגיבוי, את המענים הנפשיים. משרד הביטחון צריך לעשות עוד, כי על כל מקרה שקורה אנחנו צריכים לקחת את האחריות ולהכיר בעובדה שיכולנו למנוע אותו. תודה רבה.

356 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.