תודה רבה. אדוני היושב בראש, חבר הכנסת אושר שקלים, יושב לידך עמית הלוי, הוא נשלח בשליחות נתניהו לדבר עם מנסור עבאס.
הוא הלך לרב דרוקמן, לשכנע את הרב דרוקמן שיסכים לשכנע את בצלאל שיסכים להיות עם מנסור עבאס.
מה אתה אומר?
אתה הלכת לרב דרוקמן, עמית הלוי? האם נשלחת לשם? האם ביקשו ממך – תהיה בשקט כבר.
חבל שמנסור לא פה, היה מראה לך את ההתכתבויות שלו עם יואב קיש. יואב קיש, הינה, אורית סטרוק יודעת על מה אני מדברת. הסיבה היחידה שלא הוקמה ממשלה עם מנסור עבאס היא כי בצלאל בלם את זה. נכון, אורית? נכון. בבקשה: המשא ומתן נחשף. הסכם הסודיות בין מנסור עבאס לרב דרוקמן. "'אם אגיד דבר כזה, חיי בסכנה'. אחד מהאירועים המדוברים ביותר בשנה האחרונה היה פגישתם של הרב דרוקמן, בכיר רבני הציונות הדתית, ויו"ר רע"מ מנסור עבאס". השיחות בין השניים נמצאות בכספת "אך תוכנן נחשף כעת. חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד שימש כמתווך" – –
– – "על מנת להקים לנתניהו ממשלה. דרוקמן ביקש מעבאס: 'תצהיר פומבית'" – תהיה בשקט כבר.
מה לעשות? תשמע את האמת. עמית סגל מפרסם. לא כלכליסט, לא דה-מרקר, לא הארץ. תהיה בשקט, לך לעבוד, יש לך פריימריז על הראש.
לך תעבוד אם אתה רוצה להיות בכנסת הבאה. חבל על הזמן.
שהוא יעצור, אני לא יכולה. קשה לי, קשה לי, ואטורי. ואללה, פרגנתי לכם, שמחה.
אני לא יכולה לדבר במקביל.
תקרא אותו לסדר כבר, הוא גם עומד.
גם אסור לעמוד ולצעוק.
על מי אתה אומר? עליי? נשמה, הכול טוב. אני כבר יצאתי מהכנסת.
חיים שלי, אלמוג, לא התחתנתי עם המקום הזה, הכול טוב. ברוך השם, בגלל זה גם לא התחתנתי אף פעם. אין לי שום עניין, לא להתחתן עם הכנסת וגם לא רציתי להתחתן. הכול בסדר.
נשמה, תנשום קצת.
אתה גם לא יכול לעמוד ולצעוק, זה הכללים של הבית הזה.
אני כבר לא יכולה. די, מספיק, לפעמים האמת היא קשה אבל היא נכונה.
הוא בקריאה שנייה, כי הוא – –
אין בעיה, אני עוזרת לך. בקיצור, עמית הלוי שימש כמתווך. דרוקמן, בכיר הרבנים של הציונות הדתית, היה בשיחות עם מנסור עבאס. עכשיו, צריך להגיד דבר כזה: גם יואב קיש דיבר עם מנסור עבאס. ולמה שמחה עומד שם ומחייך? כי הוא יודע את האמת. כי אם זה היה תלוי בבכירי הליכוד, הייתה ממשלה עם מנסור עבאס. הינה, גם אורית מסתכלת. הסיבה היחידה שאין – תקשיבו, אני, עם בצלאל יש לי ככה ויכוחים, אבל בסוף, אם זה היה תלוי בכם, מנסור עבאס היה יושב איתכם באותה קואליציה, אבל קם בצלאל וטרפד.
עכשיו תקשיבי, טלי, אני לא אוהבת את בצלאל. תקשיבו, הוא ישב פה בשבוע שעבר – אני לא יכולה.
תן לי לסיים ולרדת. בקושי הצלחתי לדבר 40 שניות, וואללה אני צריכה לדבר. בסוף האמת כואבת, היא כואבת. גם אני, כשמטיחים בי את האמת, לפעמים כואב לי. אבל זו האמת.
והממשלה עם מנסור יכלה לקום – –
– – ובצלאל, שיש לי עליו ביקורת בלי סוף, בלם את זה. ויואב קיש, היו לו סמ"סים, ועמית היה שם, תרצו או לא תרצו. ותמשיכו לצרוח עלינו על מנסור. אתם יכולתם לשבת איתו אם לא הם. נכון, שמחה? נכון. אל תענה לי, אני אגיד לך.
499 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.