אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חיילי צה"ל הם עטרת ראשנו ובבת עיננו. כשמדובר בחיילי צה"ל, אז כנראה הכנסת הזאת יודעת להתאחד. חוק בתי הלוחם, שאנחנו מעלים כעת, נועד להרחיב את התמיכה בנכי צה"ל בבתי הלוחם ובנפגעי פעולות האיבה, ובעיקר לספק מעטפת לחיילים היקרים שלנו, שאומנם יצאו משדה הקרב, אבל חלק מהם נמצאים בקרב נוסף, בקרב החזרה לחיי שגרה, בקרב השיקום.
מקום המדינה ועד היום חיים בינינו 78,000 נכי צה"ל. מתחילת מלחמת חרבות ברזל התווספו כ-16,000 פצועים פיזית ונפשית, ועל פי תחזית משרד הביטחון עד שנת 2030 צפוי היקף נכי צה"ל, למרבה הצער, להגיע ל-100,000. כיום ארגון נכי צה"ל מהווה מעטפת ל-53,000 לוחמים שנפצעו בקרבות ובמלחמות ישראל. הוא מרחיב ומטפל באמצעות חמישה בתי לוחם ברחבי הארץ ומספק סביבת שיקום רפואית, חברתית ותרבותית עבור הלוחמים שלנו. בתי הלוחם הם לא רק מקומות שאליהם מגיעים כדי לקבל טיפול, אלא מקומות שבהם נרקמת ממש קהילה, שמבוססת על חוויות משותפות, על רוח של העצמה ואחווה, המסייעת ללוחמים שלנו לשפר את איכות חייהם לאחר הפציעה. לצערי, רובו המכריע של התקציב עד כה הגיע מתרומות ומדמי חברים, והמדינה מימנה רק אחוז סמלי. הצעת החוק הנוכחית באה לתקן את המעוות ולהגדיל את הנתח התקציבי לבתי הלוחם. החוק שלנו דורש אחריות מרחיבה מהמדינה, על מנת שתרחיב ותוסיף מימון ותקציב לארגונים הללו, כמובן תוך שקיפות ודיווח מלאים.
השיקום של הנכים והנפגעים זה לא רק טיפול רפואי נקודתי; זה תהליך ארוך, שכולל בראש ובראשונה שיקום נפשי וחברתי, שילוב בתעסוקה לאחר מכן ולמידה מחדש.
אני רוצה להעביר מסר חד וברור מעל במה זו לכל העוסקים במלאכה: גיבורי המלחמה, שהם עטרת ראשנו, אסור שרוחם תיפול. יש לפעול ברוחב לב ובנפש חפצה ולהתאים חליפה לפי מידה לכל אחד מהם. המלאכה רבה, ואנחנו בתחילת הדרך. אני רוצה מכאן להודות ליושב-ראש ארגון נכי צה"ל עידן קלימן, למנכ"ל ארגון נכי צה"ל יוסי מתתיהו, ליושב-ראש ארגון פעולות האיבה אייבי מוזס. ותודה לכל שותפיי: לחבר הכנסת אופיר כץ שבאמת עשה פה פעילות כדי להשיג את התקציב הראוי, לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו ולכל העוסקים במלאכה בוועדת העבודה והרווחה, לחבר הכנסת אייכלר.
אני רוצה, אם אפשר אדוני, רק עוד משפט אחד, אף שעבר הזמן. אני רוצה להגיד – – –
לא, זה משהו מהלב. אני באמת אומרת, כשאנחנו נמצאים פה בתוך הבית הזה ומתבוננים על מה שקורה מעבר לגבול בסוריה, אי-אפשר להישאר אדישים. באמת, מה שקורה עכשיו מעבר לגבול בסוריה זה טבח בבני העדה הדרוזית, בני העדה הדרוזית שחלקם הם בני משפחה של בני העדה הדרוזית שיש לנו איתם ברית דמים וברית חיים, ברית יום-יום. לכן, אחד הדברים המצופים מאיתנו בסוף זה לדעת לתת כתף ולהגן גם על העדה הדרוזית. מכאן אני רוצה לקרוא גם לראש הממשלה וגם לשר הביטחון לספק את המעטפת הביטחונית הראויה לבני העדה הדרוזית שנמצאים בסוריה, ולא לעמוד מנגד טבח איום ונורא, רצח אנשים, רצח ילדים ואונס בנות ונשים. תודה רבה.
445 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.