שאלה: החלטת ממשלה באשר היא, מה התוקף שלה? לאותה ממשלה, נכון? מה ההבדל בין החלטת ממשלה לחוק? חוק – תוקפו מכאן ואילך, עד שהוא משתנה בחוק אחר. החלטת ממשלה, בהיותה החלטה מינהלית של הרשות המבצעת, תוקפה לאותה ממשלה. מה לעשות שעם השנים יושבים בממשלה, בדרך טבעית, אנשים שלא מאוד מצויים בדין. באים אליהם יועצים משפטיים, אומרים להם: החלטת ממשלה מחייבת אתכם. בואו נניח על השולחן את ההנחה הבאה: נאמר שאני מקבלת את הייעוץ המשונה הזה שהחלטת ממשלה מחייבת אותי, החלטת ממשלה על נוהל עבודה, לדוגמה, מחייבת אותי; אני לא יכולה לשנות את החלטת הממשלה הקודמת שלי? אני חייבת לקבל את החלטת הממשלה שהחליט עליה לפיד? לא, נכון? מותר לי להחליט על נוהל עבודה אחר. נכון שזה פשיטא מה שאני אומרת?
לפני 25 שנה בערך, אולי יותר, הייתה החלטת ממשלה שהחמירה בסמכויותיה, כי בין השאר חוק שירות המדינה (מינויים), קובע, בסעיף 5, נדמה לי, שהממשלה סוברנית לקבוע את דרכי המינוי של יועץ משפטי לממשלה, ואם הממשלה לא תקבע, יחולו הוראות חוק שירות המדינה (מינויים). כך כתוב בחוק. הממשלה סוברנית לקבוע איך היא ממנה יועץ משפטי לממשלה. הממשלה קבעה איך היא ממנה יועץ משפטי לממשלה, והיא קיבלה על עצמה את הייעוץ המשפטי שלפיו היא צריכה להתייעץ עם ועדת איתור. זאת פשוט הזיה. מילא להתייעץ עם ועדת איתור לגבי מועמדים להיות יועצים משפטיים לממשלה, אבל פיטורים? אתה צריך ועדת איתור שתמליץ לך על פיטורים? החליטה ממשלת ישראל סוף-כל-סוף לקבל את הצעתי, ולהחליט שהחלטת הממשלה ההיא, שקבעה שכדי לפטר יועמ"ש צריך לכנס ועדת איתור – שגם לא רוצה להתכנס; זה אומר לך: אני לא רוצה, זה אומר לך: אני לא רוצה – הממשלה תערוך שימוע. fair enough, נכון? הרי כך כתוב בחוק. חוק שירות המדינה קובע: אנחנו יכולים לקבוע.
אני ממליצה לממשלת ישראל לזכור שיש לה סמכויות, וכדאי לעשות בהן שימוש. במקום זה, סוף-כל-סוף, אחרי שממשלת ישראל שינתה את ההחלטה והחליטה שהיא תזמן את היועמ"שית מיארה לשימוע על שלל המעשים ההזויים הבלתי-מתקבלים על הדעת שלה, הודיעה להם מיארה היועמ"שית שהיא מצפצפת על הממשלה. אני מצפצפת עליכם, ככה אומרת מיארה במילים מאוד מאוד סדורות ומנומסות, אני מצפצפת עליכם. ולמרות שהעתירה לבג"ץ כנגד ביטול החלטת הממשלה נדחתה ואפשר לעשות לה שימוע, היא אומרת שהשימוע לא חוקי, ולכן היא לא מתייצבת.
אתה יודע מה, אדוני היו"ר, למה אני עולה לפה, מה מרגיז אותי? אתה מוכן להגיד לי בשם איזה שמות, אדוני שר המשפטים, החלטת להודיע ליועמ"שית, אחרי שהיא אמרה לך שהיא לא באה ושההחלטה שלך לא חוקית – החלטת לתת לה הזדמנות נוספת ולזמן אותה פעם נוספת? גם עכשיו היא מצפצפת עליך, ושלחה לך שוב שהיא לא מגיעה. אבל כשהיא מצפצפת עליך, אדוני שר המשפטים, היא מצפצפת על כולנו. על כולנו. ולכן, אני מבקשת ממך ומחברי הוועדה לצאת בהחלטה לגופו של שימוע, דבר דבור על אופניו, לתפור את ההחלטה כך שהיא תעמוד במבחן בג"ץ, ובא לציון גואל.
450 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.