ציון יום השלטון המקומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, היושב-ראש. השר, שר הפנים, חברי וחברות הכנסת, אני מדבר לא רק כחבר כנסת, אלא כמי ששירת כראש מועצה אזורית שער הנגב במשך כ-16 שנים של שגרה ביטחונית מתוחה, מבצעים, אזעקות, חינוך תחת אש. מניסיון אישי אני יודע: בלי רשויות מקומיות חזקות אין למדינה שלנו יכולת לעמוד באמת מול מצבים מורכבים.

תראו מה קרה כאן בחודשים האחרונים. מאז אסון 7 באוקטובר הרשויות המקומיות הן שקלטו וחיבקו וניהלו וארגנו את תושבי מדינת ישראל. ראשי רשויות בדרום, בצפון, במרכז, הפגינו אחריות, מנהיגות יוצאת דופן. הם היו הקו הראשון לתושבים, לפעמים – לפני שהממשלה התארגנה. גם לפני שבועות אחדים, במבצע עם כלביא, שוב ראינו: מי שמפנה ומארגן ומחזק ונמצא עם התושבים מסביב לשעון – הרשות המקומית. ולכן צריך לדעת, מי שסומך, ואנחנו סומכים, על ראשי הרשויות כשיש מצב חירום – אנחנו חייבים להוכיח שאנחנו סומכים עליהם ועל הרשות שלהם בזמן שגרה. אי-אפשר לצפות שראש עיר או ראש מועצה יהיה גנרל כשנוח אבל פקיד כשנגמרת האזעקה. מי שנושא באחריות ברגעים הקשים ביותר חייב לקבל את הסמכות בשגרה. אנחנו צריכים ללכת לכיוון של חקיקת חוק-יסוד: רשויות מקומיות. גנץ הציע לפני מספר חודשים תוכנית שקראנו לה "בסמכות וברשות" לחיזוק השלטון המקומי, שצריך לקיים עיגון נורמטיבי של רובד השלטון העצמאי. הרשות המקומית אינה ידה ארוכה של הרשות המרכזית, של השלטון המרכזי, אלא היא הבסיס הדמוקרטי. במובנים רבים אנחנו פה, הרשות המחוקקת המבצעת – אם תרצו, השופטת – אנחנו הכלים המסייעים של היחידות, יחידות הקצה השלטוניות. צריכים לתת אפשרות כמובן לסמכות, לאחריות, לבניית תשתיות, למחוזות, שירכזו ויקטינו את העומס על הרשות המקומית בעזרת שת"פים אזוריים; לשפר את העצמאות הכלכלית, את האפשרות לפתח פיתוחים כלכליים, שיגבירו את היכולת לתפעל את הצרכים; לראות בביזוריות הזו חלק מהפתרון למתחים הרבים בחברה הישראלית. זה יחזק את הדמוקרטיה המקומית, זה ימסד עקרונות של מינהל תקין, וגם, במובן מסוים, יגביר את האפקטיביות של האכיפה הממשלתית.

יש לנו מה ללמוד מארצות הים, ה-OECD, אנחנו בהחלט צריכים להתקרב לכיוונים הללו. אנחנו מכירים היטב באופן אישי – כמו ראשי רשויות אחרים אני מכיר מה שקורה בגרמניה עם השלטון התלת-רשותי, הייתי אומר. היו לנו בשנים האחרונות הזדמנויות רבות לראות, גם בקורונה, גם במלחמות, לצערנו, והכול צופה מצבי חירום נוספים. כולנו מבינים שאנחנו עוד שנתיים בשנת ה-100 לרעידת האדמה הקשה ב-1927 שהחריבה יישובים במדינת ישראל – צפת ואחרים, וירושלים נפגעה קשה מאוד. אנחנו צריכים להיות ערוכים הרבה יותר טוב מאשר היינו עד עכשיו, ולכן צריך לעסוק בהעברת הסמכויות – בתחום החינוך, בתחום שירותי הדת, בתחום תכנון ובנייה, בתחום התחבורה, בתחום הרווחה ותחומים נוספים אחרים. השלטון המרכזי, אדוני היושב-ראש, המתחדש, הוא לא רק חוליה בשרשרת, הוא מרכז כובד, והגיע הזמן שניתן לו את המקום המגיע לו לא רק בחירום אלא גם בשגרה.

אני נושא ברכה גדולה למאות ראשי הרשויות, לעשרות אלפי העובדים ברשויות המקומיות ולקבוצה הגדולה של ראשות וראשי מועצה שמכהנים בכנסת העשרים-וחמש, שימשיכו להיות לעזר למשרד ולראשי הרשויות ביצירת הסדן לשינוי הרדיקלי שנדרש מכולנו. תודה רבה.