נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא את הדברים של עופרי חגי, אחייניתם של ג'ודי ויינשטין וגדי חגי.

אני רוצה לספר על הדודים שלי גדי וג'ודי. חשוב לי שתכירו אותם ולו במעט – את האנשים המדהימים שהם היו, את הזוהר והאהבה שהם הביאו לכל מקום. הם בנו את חייהם בקיבוץ ניר עוז, גידלו ארבעה ילדים מדהימים, ולימים הפכו לסבים לשבעה נכדים. גדי לקח את תשוקתו ליצירה והפך להיות השף של הקיבוץ. ג'ודי הייתה מורה לאנגלית. היא עבדה עם ילדים עם צרכים מיוחדים ובנתה תוכנית שסייעה לילדי העוטף להתמודד עם טראומות של ילדות בצל צבע אדום. זוג מיוחד ומעורר השראה.

ב-7 באוקטובר, כהרגלם מדי בוקר, יצאו לטייל בשדות הקיבוץ. ב-06:00 מצלמות האבטחה קלטו אותם יוצאים מהשער הצהוב, וזו תמונתם האחרונה. ב-06:30 כתבה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שיש מתקפת רקטות רצינית. הם שוכבים עם הפנים לאדמה. ב-07:00 היא דיברה עם מד"א וסיפרה שמחבלים על אופנוע ירו ופצעו אותם. היא התחננה לעזרה, שמעולם לא הגיעה. זו הייתה הפעם האחרונה שמישהו שמע מהם. שבועות רבים לא ידענו מה עלה בגורלם, ורק לאחר זמן רב התברר מה שהיה.

אני רוצה לנצל את הבמה ומבקשת מכם לעזור לי לזכור ולהזכיר להחזיר את כולם הביתה, החיים לשיקום וריפוי, והחללים לקבורה ראויה באדמת ישראל. אבוי לנו כחברה, כמדינה, כבני אדם, אם מישהו יישאר שם. תודה.