קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא דברים שכתבה לירון אוברלנדר, בת דודתו של רום ברסלבסקי.
רום, כבר שנה וחצי שאתה לא איתנו, וכל יום שעובר זה לא נהיה קל יותר. להפך, אי-אפשר להתרגל לזה שאתה לא פה. לא נבין באמת את מה שאתה עובר שם, ולא ניתן להכיל את מה שעובר עלינו כאן. ברגע אחד הפכת מבן משפחה, ילד אהוב, לשם בכותרת, לתמונה על פוסטר, אבל בשבילנו – אתה כל העולם שלנו, הילד החייכן, המצחיק, זה שכולם רוצים להיות לידו, רום, האח הקטן של עמית והגדול של זיו. שלושתכם תמיד הייתם ביחד, ועכשיו משהו בבית חסר בלי רום השקט. צורם. רום, תמיד היית כזה, רואה את האור גם בתוך החושך. החלום שלך היה פשוט – לעבוד במקום שאתה אוהב, היכן שהלב שלך חופשי, במסיבות. הן נתנו לך תחושת שחרור, ודווקא עכשיו אתה לא חופשי. כל מה שאנחנו רוצים, כל מה שאנחנו חולמים, הוא שתחזור. אנחנו לא מבקשים הרבה, רק אותך.
רום, אתה ירושלמי, אוהד בית"ר שרוף – אני מזדהה. אתמול ציינו את יום ירושלים – כלומר לאחרונה – יום החירות שלנו. אבל איך אפשר לחגוג כשאתה ועוד עשרות חטופים עדיין בעזה? איך נרגיש חופשיים כעם כש-55 מבנינו עוד כלואים שם?
אני מקצר. ראינו חטופים חוזרים, ראינו שזה אפשרי. נמשיך להילחם בשבילך ובשביל כולם. אנחנו צריכים אתכם איתנו. כל אחד ואחת מכם נותנים לנו כוח. אתם התקווה. זה לא רק בשביל המשפחות שלנו, זה בשביל כולנו. לא נשתקם מהטראומה עד שכל החטופים כולם ישובו הביתה.
235 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.