נאומים בני דקה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני דווקא שמח שהשר כץ נמצא פה במליאה, מהסיבה הפשוטה שכחלק מהימים המיוחדים, היה היום דיון בוועדת הכספים על כל נושא החטופים. אני מודה שאני גיליתי – אני לא יודע אם אתם אולי מכירים; אני מניח שכולכם מכירים את חנה כהן, נכון? דודה של ענבר הימן, שהיא חטופה. ענבר נרצחה והגופה שלה מוחזקת בעזה. חנה מגיעה לפה כמעט 600 ימים ברציפות. היא עובדת באמת ללא הפסקה במשרה מלאה באמת על מנת להשיב את ענבר ואת יתר החטופים.

במהלך הדיון בוועדת הכספים גילינו שאין שום התייחסות של המדינה למעגלים מס' 2 ו-3 של משפחות החטופים. זאת אומרת שחנה לא זכאית להוצאה של אגורה אחת שחוקה, כשבשנה וחצי האחרונות היא עובדת במשרה מלאה פה ובכל מקום במדינה על מנת להחזיר את ענבר. שום כלום, שום דבר.

בחודשים הראשונים זה עוד יכול להיות לגיטימי – אני הייתי חלק מתיקוני חוק שנעשו והשוו קצבאות נכות, ועשינו הרבה תיקונים למען משפחות החטופים – אבל מעל 600 ימים אחרי, אני חושב – למה אני פונה לשר כץ? כי אני מכיר אותך ואת העבר שלך. צריך להזיז פה הרים – לעשות חוק אחד למשפחות החטופים שיתכלל בתוכו גם את הדודים, גם את הסבתות, גם את השבים, גם את המשפחות שלהם. נכון, זו הוצאה, זה יהיה כסף. זה לא כסף גדול, בטח ביחס לתקציב המדינה, אבל אם אנחנו עדיין לא שם 600 ימים אחרי, וחנה לא מקבלת שום הוצאה והכרה ממדינת ישראל, אני חושב שיש פאול גדול שכולנו צריכים יחד לתקן. תודה.