כישלון מוחלט של הממשלה בהשגת יעדי המלחמה: השבת כל החטופים ומיטוט החמאס ופגיעה חמורה בשוויון בנטל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, קודם כול, משפחות החטופים היקרות – אני רואה שם את רובי ואחרים – עומדות שם 600 יום.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, תפס לי את האוזן משפט אחד שאמרת. אמרת: תסתכלו איפה היינו ותראו איפה אנחנו עכשיו. בוא נשתמש במשפט הזה. בוא נשאל את עצמנו שאלה פשוטה, כל אזרח ישראלי ישאל את עצמו שאלה אחת: מה מצבי היום ומה היה מצבו לפני שנתיים וחצי? מה היה מצבי לפני שהתחלף השלטון, מה היה מצבי בממשלה הקודמת ומה מצבי בממשלה הנוכחית? מה מצבי הביטחוני? מה מצבי הכלכלי? מה מצבה של המדינה שבה אני חי? אני קורא לליכודניקים, גם לאלה שהצביעו לממשלה הנוכחית, אפילו אלה שיושבים פה, אפילו אלה שיושבים פה, אנשי הקואליציה: עם יד על הלב, מה היה מצבכם היום בבוקר לעומת היום לפני שנתיים וחצי?

לפני שנתיים וחצי מדינת ישראל הייתה בטוחה. הגבולות היו שקטים. המדינה הייתה אחרי מבצע עלות השחר, שבו חוסלו בעזה כל ראשי הג'יהאד האסלאמי. היו התרעות, אז פעלנו מייד, נחרץ. אף ישראלי לא נהרג, אף חייל לא נפצע – כל מה שלא קרה ב-7 באוקטובר. ואגב, זו לא מלחמת התקומה, זו מלחמת 7 באוקטובר, ואתה לא ראש ממשלת התקומה, אתה ראש ממשלת 7 באוקטובר. בעזה הייתה לפני שנתיים וחצי מדיניות של אפס סובלנות – אפס סובלנות לבלוני נפץ; אפס סובלנות לריצות על הגדר. הייתה גדר. הייתה ערנות. היה ביטחון לתושבי הדרום. היו פסטיבלים בדרום.

משפחת קוץ, משפחת שרעבי, היו בחיים, השר קרעי. היו בחיים במשמרת שלנו. מדיניות הביטחון של הממשלה שלנו הייתה שילוב של עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית ועוצמה מדינית – –

– – עבודה עם כל מדינות האזור, יחסים הדוקים ותיאום מלא עם האמריקאים – כל מה שאין היום.

אמרת פה, אדוני ראש הממשלה: שינינו את פני המזרח התיכון. אין ספק שהשתנו פני המזרח התיכון. תעשו את ההשוואה ביושר בין לפני שנתיים וחצי להיום. אם אני הייתי אומר לכם לפני שנתיים וחצי שאתם תקומו שלוש פעמים בשבוע באמצע הלילה בגלל טילים מתימן, הייתם חושבים שיצאתי מדעתי. אם אני הייתי אומר לכם לפני שנתיים וחצי שאיראן תתקוף אותנו בטילים וכטב"מים פעמיים ואנחנו נשאיר שריד מהכלכלה האיראנית, מתעשיית הנפט האיראני, הייתם חושבים שאני צריך להחליף את הכדורים.

לפני שנתיים וחצי אזרחי ישראל הרגישו בטוחים, כי הם היו בטוחים, כי המצב היה בשליטה, ומנהיגי המדינה עסקו רק בהם ובטובתם. אם מישהו היה אומר להם לפני שנתיים וחצי שבלשכת ראש הממשלה אנשים מקבלים כסף ממדינה ערבית מוסלמית תומכת טרור, הם היו חושבים שכולנו יצאנו מדעתנו. אדוני ראש הממשלה, אתה אומר שלא ידעת שהם מקבלים כסף מהקטרים, אבל עכשיו אתה יודע. למה אתה לא עולה הנה ואומר: כף רגלם לא תדרוך יותר בלשכתי? למה אתה לא עולה הנה ואומר: מי שקיבל כסף ממדינה ערבית תומכת טרור, אצלי הוא גמר? תעלה ותגיד, אחרת אתה שותף.

לפני שנתיים וחצי כמובן שזה לא יכול היה לקרות. למה זה לא יכול היה לקרות? כי לא הייתה מהפכה משטרית שחשובה יותר מהביטחון, ולא היה כנף ציון שחשוב יותר מהביטחון, ולא היה בייס במיאמי שחשוב יותר מהביטחון.

אני שואל מפה את אנשי הליכוד: לפני שנתיים וחצי, מה היה מצבכם הכלכלי? כי לפני שנתיים וחצי הנושא הכי בוער, השאלה הכי גדולה על השולחן הישראלי הכלכלי הייתה הודעה שמעלים את מחירי הלחם. הייתי אז ראש ממשלה, והודיעו שהולכים להעלות את מחירי הלחם. מייד כינסתי ישיבה עם כל דרגי המקצוע. אמרתי להם: אנחנו לא נצא מפה עד שלא נמצא דרך לעצור את זה, וזה לקח כמה ימים וזה לקח לא מעט צעקות, אבל מחירי הלחם לא עלו, וכולם למדו שיעור – הם למדו שלממשלה אכפת מהם. הם הבינו שיוקר המחיה הוא בעיה של ראש הממשלה, והוא זה שמחויב לטפל בה.

היה יקר פה גם לפני שנתיים וחצי, אבל הרבה פחות. כל אזרח ישראלי היה קונה בשתי ידיים את המחירים של אז – את מחירי המזון, את מחירי ההלבשה, את מחירי המטרנה, את מחירי הטיסות. בשבוע שעבר פורסם שמחירי החלב בישראל הם ב-80% יותר גבוהים מבשאר מדינות ה-OECD. מישהו אצלכם עשה משהו בעניין? כי אני מסתכל פה, לא חסרים לכם שרים. אתה יודע שמשמשים עולים 55 שקל לקילו? אתה זוכר שכשהיית ילד, ישראלים היו לובשים גופייה לבנה, יושבים במרפסת, אוכלים משמשים ונותנים את הגוגואים לילדים שלהם? אז תדע, זה לא קורה יותר – הם לא יכולים להרשות לעצמם משמשים, כי זה 55 שקל לקילו.

המע"מ אצלנו היה יותר נמוך. דירוג האשראי אצלנו היה יותר גבוה בשתי דרגות מעכשיו, לפני שנתיים וחצי בפעם הראשונה מזה 35 שנה – איווט פה – ישראל הייתה בפלוס בבנק, היה לנו עודף תקציבי. את כל זה בזבזתם. ואל תגידו לנו שזה המלחמה, זה לא המלחמה. זה 15 משרדי ממשלה מיותרים לגמרי שאתם ממשיכים להחזיק בזמן המלחמה. זה השר המיותר לצפון ולדרום, והשר המיותר לירושלים, והשר המיותר הנוסף במשרד האוצר, והשר המיותר הנוסף במשרד החינוך. אם היה אכפת לך ממעמד הביניים הישראלי, היית קורא ל-15 שרים אליך למשרד, מצעיד אותם אחד-אחד ומפטר אותם.

היית מסביר להם שהם לא יכולים לקבל משרד, רכב, נהג, לשכה ותקציבים, מפני שאנשים פה לא גומרים את החודש ויש מלחמה. אם אתה רוצה, אגב, אני יכול לתת לך את הרשימה של השרים שאפשר לפטר בלי שיאונה למדינת ישראל כל רע. אם היה אכפת לך, היית מבטל גם 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים.

כל הפרסים שאתם מחלקים למשתמטים – משלמים מיליארדים מהכסף של אנשים – –

– – שנמצאים במילואים, בצו 8 שאתם שלחתם.

השר דיכטר, אני שמח לראות שמצאת את קולך, שנאלם כל כך הרבה זמן.

השתמטות של אנשים שלא נאה להם לשרת בצה"ל בזמן שהילדים של כולנו נהרגים.

זה היה מדהים בעיניי – – –

זה היה מדהים בעיניי שהיה לך אומץ לעמוד פה ולדבר על מצבנו המדיני. לפני שנתיים וחצי מצבנו המדיני היה באמת בפריחה שלא הייתה כמוה.

היינו אחרי פסגת הנגב. שרי החוץ מארצות הברית – –

– – מצרים, בחריין, איחוד האמירויות ומרוקו הגיעו הנה לביקור.

התכנסנו, עמדנו יחד ליד קברו של בן-גוריון בנגב. עשרה ימים אחרי שמוניתי לראש הממשלה נחת פה הנשיא האמריקאי. נסענו יחד ליד ושם. הוא סגר איתי היערכות משותפת מול האיראנים.

אתה הרי מכיר את הפרטים, עדכנתי אותך בזמן אמיתי.

הנשיא ואני חתמנו יחד על הצהרת ירושלים, התחייבות חסרת תקדים לשיתוף פעולה בין המדינות שלנו. תראו מה קורה היום, תסתכלו. זה כבר לא צונאמי מדיני, זה הרגע שאחרי הצונאמי, כשאתה מסתכל אחורה על החוף ומגלה שלא נשאר כלום, רק שממה והריסות. הכול ריק, הכול נמחק: היחסים עם אירופה, היחסים עם מדינות המפרץ, והכי חשוב – היחסים עם האמריקאים.

בדיון הקודם של 40 חתימות עמדת פה וחזרת לזה שאני אמרתי לך פעם שאתה כבר לא מבין את אמריקה, שנתקעת בשנות השמונים, ועוד פעם התמרמרת, התווכחת, אמרת שאתה עדיין בעניינים. הוויכוח הזה נגמר.

לא היה שפל כזה ביחסים עם האמריקאים מעולם. מעולם. איבדת את טראמפ. האמריקאים סגרו עסקה מול החות'ים מאחורי גבך. לא ידעת. לא ידעת. הזכרת פה את סוריה, אמרת: שינינו את סוריה. הנשיא טראמפ נפגש עם סוריה – אתה לא ידעת, אף אחד אפילו לא טרח לעדכן אותך. אתה ואני יודעים את האמת. חידש קשרים עם ארדואן – לא ידעת. אתה לא יכול לספר לנו פה את האגדות שאתה מספר בערוץ 14. הנשיא טראמפ הביא אותך הרי לוושינגטון, לקח אותך לחדר, הודיע לך שהוא חזר למשא ומתן עם איראן, ואז הושיב אותך כמו ארנב מסנוור מול המצלמות וחזר על ההודעה הזו עוד פעם. לא ידעת שהוא חזר למשא ומתן עם איראן.

החמצנו בסעודיה את הוועידה הכי חשובה של המזרח התיכון. היינו יכולים להיות שם. החמצת את זה מרוב פחד מסמוטריץ' ובן גביר. העולם הבין מה הוא רואה. העולם ראה מצב שבו בעלת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון היא כבר לא ישראל אלא סעודיה, והמנהיג הכי קרוב לנשיא ארצות הברית הוא כבר לא נתניהו אלא MBS. מה אתם חושבים, שהעולם לא מבין מה הוא רואה?

מה שקורה עכשיו באירופה עם הבריטים, עם הצרפתים, עם איטליה – המדינה הכי ימנית באירופה – –

– – הוא תוצר של הקריסה המדינית הרב-מערכתית. זה מה שקורה כשאין לישראל את המטרייה האמריקאית.

לפני שנתיים וחצי הם לא היו מעיזים – לא הבריטים, ולא הצרפתים, ולא הספרדים – כי הם היו יודעים שאני ארים טלפון לנשיא האמריקאי, והנשיא האמריקאי ירים טלפון אליהם. ואת היכולת הזאת אתה איבדת, את האפשרות הזאת להשפיע. זה מה שהיה פה לפני שנתיים וחצי.

אלו האפשרויות שלנו. זו הבחירה שאנחנו צריכים לעשות. זו המדינה שאנחנו צריכים להחליט לגביה. יש שתי מדינות, הן מונחות לפניכם: המדינה שהיום מתנהלת בצורה שמתנהלת והמדינה שהייתה פה לפני שנתיים וחצי; ישראל לפני שנתיים וחצי, בטוחה, משגשגת, מלאת תקווה, עם ממשלה מתפקדת, או ישראל של הממשלה הנוכחית – מבוהלת, חנוקה, מנוהלת בידי פחדים ושנאה. לפני שנתיים וחצי אלון אהל ומתן צנגאוקר היו בבית. החיילים חיכו לצאת השבת. עכשיו הם מתים טיפין-טיפין במנהרות, 600 יום. מי היה חושב, מי היה חולם שילדים ישראלים יהיו 600 יום במנהרות ומדינת ישראל לא תעשה את העסקה שצריך לעשות ואפשר לעשות כדי להחזיר אותם.

תתנתקו רגע מהסרטונים של טופז לוק ומערוץ 14 ומהשקרים האין-סופיים. יש גם עובדות.

העובדות הן שהמדינה נוהלה בתקופה שלנו הרבה יותר טוב ממה שהיא מנוהלת היום. אלה הנתונים. לא הדעות, לא המחשבות שלי, לא הרהורי האופוזיציה – הנתונים.

ישראל היא אומה פצועה. אנחנו צריכים להיוולד מחדש, אבל אנחנו לא מתחילים מאפס. יש לנו מודל מוצלח של ממשלה שאכפת לה, של ניהול נכון, גם של הביטחון וגם של הכלכלה, של חיים שמבוססים על כבוד הדדי, ויש לנו גם לקחים שהפקנו וגם שיעורים שלמדנו.

הממשלה הבאה שלנו, אל תדאגו.

חבר הכנסת לוי הוא אח שכול, והיה קשה לו לראות אותך, קרעי, מחייך במלוא פיך כשמדברים על אלון אהל ומתן צנגאוקר.

הממשלה הבאה שלנו – – –

אנחנו לומדים מטעויות. נקים פה קואליציה של תקווה, והיא תציב לעצמה מטרות שכל אזרח ירצה להיות שותף להן: ביטחון בגבולות, חינוך טוב לילדים שלנו, יחסים טובים עם העולם וכלכלה שעובדת בשביל מעמד הביניים הישראלי.

נחזיר את הביטחון. נשלח הביתה את הממשלה הכושלת בתולדות המדינה, את ראש ממשלה 7 באוקטובר. נתחיל לבנות פה מחדש את המדינה שאנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו. תודה רבה.

אדוני ראש הממשלה, פעם עמדתי פה ואמרתי שאחרי 7 באוקטובר לא תהיה גם מזרקה על שמך, אבל יש דבר שכן יזכרו: זה שביום ה-600 לזה שהחטופים שלנו לא בבית עלית לפה וכל מה שהיה לך לעשות זה להתבדח על חשבון המקום הזה, הסיבה לדיון הזה והחשיבות של ההזדהות של כולנו עם האנשים שנמצאים כאן למעלה. הם הרבה פחות משועשעים ממך.