כישלון מוחלט של הממשלה בהשגת יעדי המלחמה: השבת כל החטופים ומיטוט החמאס ופגיעה חמורה בשוויון בנטל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

באמת לא ראוי שלדיון כזה שרי הממשלה לא מגיעים.

אני אתחיל עם המשפחות, שהן הכי חשובות: פה ביציע נמצא רובי חן, אביו של גיבור ישראל איתי חן. רובי ביקש שאקריא את הדברים הבאים, כי הוא עדיין לא הצליח להגיע לראש הממשלה בעצמו: איתי נלחם למען הגנת מדינת ישראל. והשאלה, ראש הממשלה, אתה – ראש הממשלה, אני מקווה שאתה מקשיב – מתי אתה נלחם בשביל להחזיר את איתי למשפחתו. יש עסקה על השולחן, כל מה שנדרש הוא שתעשה קצת ויתורים, ותהיה לנו עסקה – או שאתה החטוף ה-59, חטוף בידי בן גביר וסמוטריץ'. מרובי חן, שביקש שאקריא לך.

עידית וקובי, ההורים של אלון אהל, ביקשו שאמסור לך, כי הם לא הצליחו למסור בעצמם: אנחנו מתחננים, מבקשים, תצילו את הילד שלנו. הילד שלנו אלון פצוע עם רסיס בעין מ-7 באוקטובר, ואיבד את מאור עיניו בעין אחת. זה עניין של זמן עד שהוא יאבד את ראייתו לחלוטין. את זה לא אנחנו אומרים, אלא רופאים ומומחים בארץ ובעולם. איך מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מדברת על סיוע הומניטרי לעזתים, וקולו של אלוני שלנו לא נשמע? מי ידאג לו? הם כותבים לך, ראש הממשלה.

לישי, רעייתו של עומרי מירן, ביקשה למסור לך, ראש הממשלה: לפני 600 ימים עומרי נלקח באכזריות מהחיבוק של רוני, בתו. רוני הייתה אז בת שנתיים וחודשיים. עלמא הייתה בת חצי שנה. היום, 600 ימים אחרי, עלמא כבר בת שנתיים וחודשיים. כל לילה הן אומרות לפוסטר לילה טוב, לאבא עומרי; כל בוקר הן שואלות למה אבא עדיין בעזה ומתי אבא עומרי יחזור. אדוני ראש הממשלה, לישי שואלת אותך מתי אבא עומרי יוחזר מעזה. אני אומרת – תחזיר את כולם בבת אחת, אנחנו נוכל לנצח כשהם יהיו פה.

ואני רוצה להפנות אליך שאלה אחרת ממני, ראש הממשלה: היועץ קרוב ביותר שלך הודה שהוא קיבל כספים מקטר תוך כדי מלחמה; חיילים נפלו בקרב; אנשים נשחטו במיטות שלהם על ידי חמאס – שגם הם ממומנים על ידי קטר. מדוע אתה לא מפטר אותו? מדוע אתה לא מגנה? לציבור בישראל מגיעות תשובות מה הולך שם. אני עבדתי בלשכה של ראש ממשלה, עבדתי בלשכתו של שרון. אם אני הייתי מקבלת כסף – לא מקטר, מבלגיה – הוא היה בועט בי בשניות. איפה אתה? למה אתה לא מגנה את זה? תן תשובות לציבור בישראל. זה הביטחון של הילדים שלנו.