קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי כנסת, אורחים נכבדים, עם ישראל, אני ניצבת כאן היום בתחושת שליחות עמוקה, ביום שבו מדינת ישראל מציינת את יום האחדות – יום לאומי שנחקק בחוק ושמטרתו להזכיר לנו, בתוך כל הרעש, הכאב והמחלוקות, שגם אם יש בינינו הבדלים גדולים, עמוקים ולעיתים בלתי ניתנים לגישור, עדיין יש חוט אחד שמחבר, חוט של שייכות, חוט של ערבות הדדית של עם אחד.
הייתה לי הזכות להיות שותפה לחקיקת החוק הזה, ואני רוצה להודות מעומק הלב לשני חבריי שיזמו והובילו את המהלך, חבר הכנסת אברהם בצלאל וחבר הכנסת חילי טרופר. שיתוף הפעולה ביניהם, כל אחד ממקומו, כל אחד מעולמו, הוא אולי הסמל החזק ביותר לכך שהאחדות היא לא רק רעיון – היא אפשרות ממשית, אם רק נרצה בה.
האחדות שאנחנו מציינים היום נולדה מתוך כאב שאין לו שיעור – החטיפה והרצח של שלושת הנערים איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער, זכרם לברכה. ברגעים ההם, עם שלם התאחד. יהודים מכל קצוות הקשת – חילונים, דתיים, חרדים, ימנים, שמאלנים – התפללו יחד, קיוו יחד וכאבו יחד. את אותו כאב בחרו המשפחות היקרות שער, יפרח ופרנקל להפוך למעיין של תקווה. במקום להתכנס באבל, הן פתחו את ליבן ואת ביתן והביאו לעולם את המסר שאפשר גם אחרת.
בשם הכנסת כולה אני רוצה להודות לכן, משפחות יקרות, על האומץ, על האנושיות, על הדוגמה האישית. תודה מיוחדת ועמוקה גם לעמותת Sonshine, ושוב לבת גלים שער, העומדת בראשה, אישה שאין מילים לתאר את עוצמתה. בת גלים, את לא רק אימא שכולה, את גם מורה, את גם שליחה של רעיון. את מוכיחה יום אחר יום שהלב היהודי יודע לאהוב, לחבר, ליזום ולבנות גשרים גם מעל תהומות. בזכותך יום האחדות אינו סיסמה אלא מציאות חיה ונושמת שנוגעת באלפי לבבות בבתי הספר, בקהילות, בצעירים ובמבוגרים.
אבל לצערי, דווקא ביום הזה אינני יכולה להתעלם ממה שהתרחש כאן אתמול מעל בימת הכנסת הזאת. נאמרו דברים חמורים וקשים כלפי חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך. מעבר להיותה חברת כנסת נפלאה, היא גם אישה שכולה וגם נפגעת פעולות איבה. הדברים שנאמרו נגדה אינם ביקורת לגיטימית אלא פגיעה אישית באישה, באם, בשליחת ציבור שמגיעה מדי יום ביומו לכאן מתוך תחושת שליחות. דברים כאלה, בלשון המעטה, לא מקדמים אחדות – הם מרחיקים, הם משסעים, הם חוטאים לרוח היום הזה. אז קודם כול, לימור, אני מאחלת לך בהצלחה בתפקיד – תפקיד חשוב לאין שיעור. אין לי ספק שתעשי אותו הכי טוב שאפשר, כמו שאת יודעת.
אחדות לא אומרת הסכמה, לא אומרת ביטול מחלוקות; להפך. אבל היא כן אומרת שיח מכבד; היכולת לראות באדם שמולי לא אויב אלא אדם. אחדות היא לדעת שאפשר לחלוק על עמדה בלי לשלול קיום; אפשר להתווכח, אבל בכבוד.
חברים וחברות, יום האחדות הוא הזדמנות, לא רק סמל. אנחנו שיושבים פה, מכל גווני החברה, יכולים לבחור בכל יום מחדש איך אנחנו מדברים, איך אנחנו מאזינים ואיך אנחנו מקשיבים באמת. מה שאנחנו עושים כאן משפיע. מה שאנחנו אומרים מהדהד החוצה. בואו נבחר להדהד תקווה, אחריות וכבוד הדדי. אני מסיימת בתקווה שמכנסת ישראל תצא היום הקריאה: אפשר גם באחדות. תודה רבה.
478 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.