יום האחדות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אני חייב לספר לך, אדוני היושב-ראש, שבכל פגישה שיש לי עם נציגים מכל העולם, דיפלומטים, חברי פרלמנטים מכל העולם שמגיעים לפה, תמיד שואלים אותי שאלה שאני לא יודע למה היא מעניינת אותם, אבל האמת היא שהיא מאוד במקום. שואלים אותי: תגיד, דן, מה עם הפילוג בארץ? מה עם הפילוג שיש פה במדינת ישראל? ובמשך חודשים אני הייתי עונה להם: זה היה בעבר. הייתי אומר להם: לפני 7 באוקטובר היה הפילוג הכי גדול שידעה מדינת ישראל בהיסטוריה שלה, שהגיע לשיאים שאף אחד פה לא רוצה לראות, אבל זה הגיע. והייתי אומר להם שב-7 באוקטובר שמנו הכול מאחורינו. אחרי מה שקרה, כשראינו את הרוע הזה שרצה לחסל אותנו, התאחדנו כולנו כעם ואמרנו: די עם הפילוג. אנחנו עם אחד ומאוחד שהולך עכשיו יחד. אבל לצערי, כששואלים אותי עכשיו את הדברים האלה, אני חייב גם להיות כן איתם ולהגיד להם שאני חושש, אני חושש שאנחנו רואים ניצנים חדשים של הפילוג הזה, שחוזר.

ואני רוצה לבקש פה ביום האחדות מכל הכנסת ומכל הציבור ששומע, שמה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יחזור. ואני חייב להגיד לך שאני גם אופטימי שזה מה שיהיה, ואני רוצה לספר לך למה. אני חושב שבסוף, למרות הפילוג שהיה לפני 7 באוקטובר, קרה גם משהו ב-7 באוקטובר ומ-7 באוקטובר: אנשים שנלחמו זה בזה בהפגנות לפני 7 באוקטובר, שירתו זה לצד זה אחרי 7 באוקטובר. מישהו שהאמין שהרפורמה המשפטית הייתה מאוד מוצדקת שירת לצד מישהו שחשב שהיא אסון נוראי. ולא רק שהם שירתו יחד – הם היו מוכנים להקריב את החיים שלהם אחד למען השני. זה לא קרה לעשרות אלא לעשרות אלפים של אנשים שחוו את החוויה הזאת של הביחד מול הרוע. והאנשים האלה חוזרים הביתה ומספרים על החוויות האלה על החבר לנשק שהיה מוכן להקריב את החיים שלו למענו, למרות שהוא מתנחל ושהשני קיבוצניק. הם מספרים את זה לחברים שלהם ולמשפחות שלהם. ולכן כשאני מסתכל קדימה אני מאוד אופטימי. אני חושב שלמרות שאנחנו רואים בתקשורת – ולצערי גם במשכן הזה, צריך להגיד את האמת – למרות שאנחנו רואים גם במשכן הזה הרבה מאוד סימנים שהאחדות שהייתה אחרי 7 באוקטובר מתחילה להתפורר, אני חושב שבעם – ושם זה הכי חשוב – בעם האחדות הזאת נשמרת, והאחדות הזאת גם תישמר.

אני רוצה לסיים ולהגיד שהשבוע אנחנו חוגגים את יום ירושלים. אנחנו בין יום ירושלים הממלכתי ובין יום ירושלים של הכנסת, נכון? מאוד מתאים שיום האחדות מתקיים דווקא בשבוע הזה, כי ירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו, ככה אומרים. המפרשים מפרשים את זה כעיר שעושה את ישראל חברים, שלירושלים יש משהו מיוחד שיודע לחבר בין כל עם ישראל. אנחנו רואים את זה גם היום בתוך ירושלים. ירושלים היא העיר המגוונת ביותר שיש במדינת ישראל, שיודעת לאחד בין חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים שלא תמיד מסכימים, אבל בסוף יודעים לחיות יחד – להשתמש באותה רכבת קלה, ללכת לאותו סופר ולקנות – אברהם, אני מסתכל עליך – לשרת באותה מועצת עיר. ולמרות שאנחנו שונים זה מזה, בסוף אנחנו יודעים לחיות יחד בירושלים, שהיא של כולנו. לכן אני חושב שיש משמעות מאוד גדולה לזה שאנחנו חוגגים את יום האחדות דווקא בשבוע של יום ירושלים. תודה רבה.

אמן.