קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יום ירושלים, יום לאומי שהפך גם ליום אישי. יום ירושלים בעבורי איננו רק תאריך בלוח השנה. זהו יום שמסמל את איחוד הלב של העם היהודי עם עירנו האהובה, אך גם את השבר בליבי, יום פטירתו של אחי היקר, החייל יצחק בוסקילה, זיכרונו לברכה. ביום שבו עם ישראל חגג את שחרור ירושלים, משפחתנו התעטפה באבל. בשעה שהעיר התאחדה, אנחנו נפרדנו מאחי היקר יצחק, זיכרונו לברכה, שהלב שלו מלא באהבה למשפחה, לערכים שגדלנו עליהם. הוא לא ביקש כבוד, הוא לא חיפש תהילה; הוא רק רצה לחיות.
השנה הייתה לי זכות והתרגשות גדולה לבקר בבסיס חיל האוויר חצור, המקום שבו שירת אחי היקר. יצחק, זיכרונו לברכה, שירת כמבנאי מטוסים בכנף 4, לאחר שסיים את הכשרתו בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הוא אהב את מה שעשה מתוך אחריות ושליחות. העמידה על אדמת הבסיס, במקום שבו פסע, עבד ותרם, הייתה עבורי רגע מצמרר ומרגש. הזיכרון שלו לא מרפה. אני נושא את זכרו איתי בכל צעד ואמשיך להנציח אותו באהבה, בגאווה ובכאב עמוק בלב.
לכתו ביום ירושלים אינו צירוף מקרים. היא עדות לכך שנפשו הייתה קשורה בנפשה של העיר הזו, עיר של אמונה, של הקרבה ושל מסירות. מאז, בכל שנה, כששירי ירושלים מתנגנים, נשמתי מהדהדת את זכרו של אחי, זיכרונו לברכה. ביום הזה, עם השמחה, עם הדמעות, אני נושא בליבי את אחי, גיבור שלי. חלפו 44 שנים. יהי זכרו ברוך.
220 מילים של מישל בוסקילה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.