ממשלה שמדרדרת ומבודדת את ישראל בעולם ופוגעת ביחסים הבין-לאומיים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב, אני לא יכול שלא – ואדוני, אני מצפה שגם אנחנו, ולא משנה מאיזו מפלגה – ברגעים האלה מטיילים נערים, עוברים דרך שכונה בירושלים, דרך הרחוב המוסלמי, והם מבאישים את ריחה של היהדות ושל מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל; מתגרים בתושבים מוסלמים, צועקים להם: יישרף לכם הכפר – רואים את זה בסרטונים – נוקשים על הדלתות, מקללים אותם, יורקים. בימים הקשים האלה, שבהם אנחנו הפכנו פרסונה נון גרטה בהרבה מדינות, ראוי היה שהמשטרה ומי שמלווה ירחיקו את האנשים האלה משם. זה לא פרצופה של המדינה היהודית. זה לא אנחנו, ולא משנה מהן דעותינו.

אדוני, ממשלת ישראל מובילה אותנו לתהום מדיני חמור, אפילו החמור ביותר שידענו מאז הקמתה של המדינה. הפכנו להיות מדינה מבודדת, מוכה, מאותתת לעולם שאנחנו לא מחפשים פתרונות אלא אנחנו מחפשים עימותים. הגם שלא תמיד זה נכון, נראה שמכונת ההסברה שלנו נמצאת במלוא כישלונה. ואולי, אדוני, תרבה במשלחות של ח"כים להסברה, כי משרד החוץ לא עושה את זה – סליחה שאני אומר את זה – כי ההסברה במשרד החוץ כשלה.

אנחנו בעימות עם בעלות הברית שלנו, עימות עם דעת הקהל העולמית, עימות עם השכל הישר. בפעם הראשונה בתולדותינו מדברים על סנקציות על מדינת ישראל; כן, סנקציות עלינו, לא על האויבים שלנו, לא על המדינות תומכות הטרור. על ישראל. כי אין שום מדיניות חוץ. עסוקים בהישרדות פוליטית פנימית, ואין שום דבר שרץ ברחבי העולם, משנס מותניים ואומר: בואו נספר את הסיפור שלנו, ואם לא הולך ככה אז אנחנו נחדד את הסיפור.

אדוני היושב-ראש, מתקשרים אנשים מחוץ לארץ, ראשי עיר בערים תאומות ברחבי העולם, ואומרים לנו: אנחנו רוצים להגן עליכם, תנו חומר. כישלון חרוץ של מדיניות ההסברה של המדינה הזאת. מה קרה לנו? ראש הממשלה עסוק בהישרדות הפוליטית שלו, מעניין אותו להסתכל פנימה, זנח מזמן את בעלי הברית שלנו. עוד שנייה.

ורצוי שבמקום שאנחנו נזלזל במציאות הקשה הזאת ואנחנו ניתן לה גב, אנחנו צריכים עכשיו לשנס מותניים כולנו, לקום, לצאת החוצה ולספר את הסיפור שלנו. תודה.