ממשלה שמדרדרת ומבודדת את ישראל בעולם ופוגעת ביחסים הבין-לאומיים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, בפתח דבריי אזכיר, כפי שעשה היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בעיצומו של יום ירושלים, יום חגה של בירת ישראל. אינני בטוח שהתמונות שזורמות לרשתות החברתיות מהנעשה בשעות אלו ברחובות הרובע המוסלמי בירושלים – אינני בטוח שהתמונות הללו הן גאווה לעיר הבירה שלנו. דומני שחלק מן התמונות הן חרפתה של העיר ולא גאוותה.

אבל לכל אחד מאיתנו, אדוני היושב-ראש, ירושלים משלו, ולכל אחד מאיתנו שיר של ירושלים שאהוב עליו וקרוב לליבו. אבל ביום ירושלים הזה מן הראוי שנאמר כולנו שיש רק פסקול אחד רלוונטי, והוא קינתו של רבי יהודה הלוי הנאמרת בשנים כתיקונן בתשעה באב: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך". זהו השיר היחידי שראוי להתנגן באוזניים שלנו ביום ירושלים הזה, יום ירושלים השני שבו אחים ואחיות אסירים בידי ארגון מרצחים. וכל הסימנים מעידים שהם לא בראש סדרי העדיפויות של הממשלה הנוכחית. "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך", כי הממשלה שמושלת בציון אינה שואלת את השאלה הזו, או בלשונו של ראש ממשלת ציון: אני ישן טוב בלילה, כי יש לי מצפון נקי. אוי לה לציון שראש ממשלה עם מצפון נקי מושל בה בשעה שאזרחיו נמקים במנהרות, ואחרים – גופם נקבר תחת ההריסות.

היום הזה אירחנו בישיבת הסיעה את אחת ממשפחות החטופים. אחד מבניה של המשפחה אמר: כולנו נשבעים כאשר אנחנו מתגייסים לצה"ל שבועת אמונים. מה עם השבועה בכיוון ההפוך, שבועת המדינה לאזרחיה? השבועה שהמדינה תעשה הכול על מנת לא להפקירם. ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש – היית שם, גם אני כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – ראש הממשלה נאם היום בטקס בהר הרצל לזכר הנספים בני קהילת ביתא ישראל שמצאו את מותם האכזרי, מי מידי מרצחים ומי בצמא וברעב, בדרך הארוכה מאתיופיה לירושלים. ראש הממשלה פתח את נאומו בטקס הזיכרון הממלכתי בדברים על גבורתו האדירה של אדיר בוגלה, שנפל בקרב במוצב נחל עוז ביום שמחת תורה. במילים נרגשות ראש הממשלה תיאר כיצד אדיר, בן למשפחה שעלתה מאתיופיה, נלחם עד הכדור האחרון, ובמילותיו של ראש הממשלה: גם אחרי הכדור האחרון.

אז אמור לי, אדוני יושב-ראש הכנסת, לאיזה נאום של ראש הממשלה עלי להאזין, לזה שנאמר היום בהר הרצל ובו הוזכרה גבורתם של חיילי צה"ל ב-7 באוקטובר, או לנאום מלפני שבוע שבו ראש הממשלה אמר שהגיבורים הללו נלחמו בפלסטינים עם כפכפים? למי להאמין, לנתניהו של מסיבת העיתונאים – הפופוליסטית, התעמולנית, השקרנית, המנותקת מהמציאות – או לנתניהו של היום, שכולו במתק שפתיים מדבר על גבורת הלוחמים?

הרי רק לפני שבוע ראש ממשלת ישראל ירק בפרצופם של חיילי צה"ל באמירה בזויה ושקרנית, כאילו חיילי צה"ל וחברי כיתות הכוננות בכל יישובי העוטף נתקלו באיזושהי חבורת פרחחים עם כפכפים. והכול למה? כדי לא להודות באחריות שלו, שמתחת לאף שלו, ובתיווך שלו אל מול הכסף הקטרי, קם מולנו צבא טרור; שכל חוליית מחבלים רצחנית שחדרה לאחד מן הקיבוצים והמושבים הייתה מזוודת לאין שיעור יותר מאשר כיתת הכוננות. חברי כיתות הכוננות והחיילים במוצב פגה, במוצב נחל עוז, יכלו רק לחלום על רמת זיווד צבאית כזאת. אבל הוא – החמקן הסדרתי מאחריות, השקרן הסדרתי, אביר מכונת הרעל – הוא, כדי להקטין את פשעיו, כדי להסתיר אותם, כדי לגלגל מעל כתפיו את האחריות, מוכן לפגוע בכבודם של הנופלים, בכבודם של הנרצחים. מול כפכפים הם נלחמו, חברי כיתות הכוננות שהצילו מאות ואלפים שהופקרו על ידי ממשלתם.

לא יעזור לך, מר נתניהו, לדורות תיזכר על נאום הכפכפים הבזוי שלך. כל נאומי החנופה שלך שתישא לא יטשטשו את הכתם המוסרי – לא של 7 באוקטובר, לא כל מה שקדם לו ולא כל מה שבא אחרי: הסרת האחריות. צדק ראש האופוזיציה כשהוא אמר: מאיפה מגיע הכסף, כי יש רק שתי אפשרויות: הכיס שלנו והחברים של נתניהו בדוחא. וכפי שעמדנו כאן לפני שנה ואמרנו: עוד תיפתח תיבת הפנדורה של קטר, אנחנו עומדים כאן ואומרים: עוד תיפתחנה אין-ספור תיבות פנדורה על כל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר, מול קטר ובכלל.

ליגה אחרת – כך אמרו השלטים שנתלו מעל איילון, התמונה של נתניהו לצד טראמפ. מדוע בחר הנשיא טראמפ לדלג בביקור האחרון שלו מעל ירושלים, שהיום הזה הוא חגה? מדוע מדינת ישראל מתמודדת היום עם איומי סנקציות לא ממדינות שוליות – מהגדולות בידידות שלנו באירופה? מדוע מוטל איום על תוכנית הורייזן, שבלעדיה כל עולם המחקר והמדע של אומת ההייטק – שגם עליה נתניהו לוקח קרדיט שלא שייך לו – כל הדברים הללו מעידים שכן, נתניהו הוא ליגה אחרת, ליגה ג', ליגה ד'; מנהיג שאחרי המוצדקת שבמלחמות ישראל כולא אותנו בבידוד מדיני רק מכיוון שבפחד שלו מפני אובדן הכיסא הוא הופך להיות וסל, סנצ'ו פנסה של בן גביר וסמוטריץ'. ליגה אחרת? ליגה של עלובים, ליגה שמוכרת את ביטחון המדינה.

ומכאן אני מבקש לפנות למנהיגי העולם, לידידי ישראל בעם היהודי וגם מחוץ לעם היהודי: אל תבלבלו בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל. הממשלה הזאת נבחרה בבחירות ויש לה מנדט, אבל אין בה אמון. רוב בציבור הישראלי לא נותן אמון בראש הממשלה. רוב הציבור הישראלי רוצה להחזיר את החטופים גם תמורת סיום המלחמה – כל סקר מעיד על זה.

לכן, ידידינו ברחבי העולם, אל תבלבלו בין נתניהו לבין העם בישראל. אנחנו ליגה אחרת; הוא וכל שותפיו לפשע ממש ממש לא. תודה.