קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני חושב כמו כל עם ישראל ששמע את הנאום הבזוי של ראש הממשלה, נאום הכפכפים. אגיד לכם את האמת, אחרי ששמעתי את הנאום הזה הזדעזעתי. ראש ממשלה במדינת ישראל משבח קודם כול את עצמו כשהוא מדבר על המכשול התת-קרקעי שהוא בנה, ואחרי זה הוא מדבר על מחבלים שנכנסו בכפכפים על טויוטות, עם נשק. איך הוא יכול להסתכל על המשפחות השכולות? איך הוא יכול להסתכל על החטופים שחזרו? על החטופים שנמצאים שם? איך הוא יכול להסתכל על חיילי צה"ל שנלחמו? ראש הממשלה, הקלאץ' שדיברת עליו והטויוטה – זה מהכסף שאתה העברת, המזומנים שהעברת לחמאס.
היושב-ראש, אתמול נכחתי ביום הוקרה ללוחם הדרוזי במלחמה האחרונה. נפגשתי עם משפחות שכולות שאיבדו את הילדים שלהן, עם נשים שאיבדו את בעליהן במלחמה. וכולם דיברו על הנושא הזה, על הנאום של ראש הממשלה, על נאום הכפכפים. לא ידעתי מה להגיד להם, לא ידעתי מה להגיד לחיילים שהיו שם, שנלחמו, אבל אותם מחבלים התאמנו גם באיראן, וקיבלו הרבה כסף דרך ראש הממשלה – אלה שחטפו, אלה שהרגו, אלה ששרפו.
לכן אני אומר לך, ראש הממשלה צריך להתבייש שהוא נואם נאום כזה, וכל הכוונה שלו היא לזרוק את האשמה על צה"ל. ראש הממשלה, אתה אשם במה שקרה ב-7 באוקטובר. אתה צריך להסתכל על כל משפחה שאיבדה את הבן שלה, את היקר שלה, ולהגיד להם סליחה. אבל מה, אני כל הזמן אמרתי "ממשלת 7 באוקטובר"; היום אני אקרא לכם "ממשלת הכפכפים". זה מה שמגיע לכם. תודה.
233 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.