קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. הקול קולו של קרעי, אבל הידיים ידי נתניהו. זה לא מסובך לדעת את זה.
אה, נכון, איפה אתה בסיפור? אני מצטערת. אני מצטערת, כמעט כמעט קיפחתי אותך, אדוני המציע. כמעט כמעט קיפחתי אותך, אז אתה צודק. אבל אני מצטערת שגם אתה מופעל כמו כל השאר על החוטים האלה. אתה יודע איך אפשר לדעת את זה? משום שתחילת הסיפור ב-2014, כשנתניהו סגר את רשות השידור, ברגל גסה ומטורפת לקח רשות שהייתה רשות עצמאית מקום המדינה, שאפילו לא הייתה תלויה לגמרי במדינת ישראל, בממשלה, בשביל התקציב שלה, כי הייתה לה אגרה. אז עשו רפורמה – וואו, רפורמה, היום יש סאונד טוב במיוחד למילה רפורמה – ומחקו את רשות השידור. עכשיו, הייתה רפורמה חתומה עם 2,000 עובדות ועובדי רשות השידור, שהיו אמורים לפרוש בהסכמה עם הסכם מכובד. בחקיקה דרסו את הרפורמה הזאת בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל. למה? בשביל להקים את תאגיד השידור הציבורי, שיהיה הרבה יותר תלוי בממשלה.
וראו זה פלא, מייד הלך נתניהו לבחירות, חזר מהן ואמר: בעצם התחרטתי, לא צריך את התאגיד, ואני מעוניין לסגור את התאגיד; בעצם אני מעוניין לקצץ את התקציב לתאגיד; בעצם אני מעוניין לפצל את התאגיד. זה היה ב-2016, 2017, 2018, 2019, 2020, 2021. כל שנה הייתה איזו גזרה חדשה נגד התאגיד. התאגיד לא קיבל ולו עשר דקות רצופות לפעול בלי שנתניהו והשרים המתחלפים שלו וחברי הכנסת המתחלפים שלו, שעושים בשבילו את העבודה השחורה, מאיימים על התאגיד באופן כזה או אחר.
אז חברות וחברים, האובססיה המשוגעת עם התקשורת – שהביאה את נתניהו לחדרי החקירות ולדוכן הנאשמים, והביאה את מדינת ישראל למקום הנמוך שהיא נמצאת בו – מביאה אותנו שוב לעוד קרב על חייו על התאגיד, התאגיד שמיליונים צופות וצופים בדברי האיכות שהוא עושה. אז בסדר, תביאו אותם לכנסת, והם יראו פה את הדוחות הכספיים שלהם. תאמינו לי, חברים, אחרי כל ההתעללויות האלה, קטן עליהם.
290 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.