קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אם כבר החוק הזה עוסק בתאגיד, אי-אפשר שלא להתייחס לריאיון של השרה מירי רגב לרוני קובן. לא יודעת כמה מכם צפו בריאיון. אני צפיתי בו מתחילתו ועד סופו. צפית בריאיון?
אז אני אסכם לך. בריאיון עצמו קודם כול לא היה לה נוח. אני לא יודעת למה היא עשתה את הריאיון – לא היה לה נוח. רוני קובן בא ושטח בפניה טענות. היא רוב הזמן הסתכלה הצידה. כנראה ניסתה לקבל אישור. אני לא יודעת אם דודו היה או לא היה, אבל היא כל הריאיון – אתה מראיין אותי? אתה שומע? תדבר איתי.
תשאל אותי שאלה בריאיון. תשאל אותי.
יפה, אז היא כל שנייה מסתכלת כאילו אולי דודו מחכה שם. אני לא יודעת. אני יודעת שכשאני עושה ריאיון – הרבה זמן לא עשיתי אחד על אחד – אני מסתכלת עליך, אני לא מסתכלת הצידה.
אתה לא מכיר את דודו? אז אתה חייב להשלים פערים, to catch up, כמו שאומרים אצלנו. דודו הוא זה שנותן את האישורים למירי, ומירי שרה בכירה, חברת קבינט. היא התראיינה. עכשיו תראה, יש הרבה שיאים בריאיון הזה, אני מניחה שגם אתה לא ראית אותו, אז אני אגיד לך. באחד השלבים בריאיון הוא מביא לה שתי סלסלות – ראית את זה? ואז היא צריכה להגיד אחראי או לא אחראי. יש תמונה של שקמה ברסלר – אחראית; יש תמונה של נדב ארגמן – אחראי; יש תמונה של מי?
יצחק רבין, אז בהתחלה היא אמרה: יצחק רבין לא אחראי. בכל זאת, אתה יודע, הוא נרצח בשנת 1995, ועברו 30 שנה מאז. בהתחלה היא אמרה לא. כמובן, ככל – – –
אבל ההתנתקות, ההתנתקות כמובן אחראים. אגב, בהתחלה היא נתנה לרבין גרייס, אבל ככל שהדיון הסלים, היא החזירה אותו לסלסלה של האחראים, כי בכל זאת, אוסלו וכאלה, אז גם הוא אחראי. ואז היא הגיעה לשלב של בנימין נתניהו. אה, קודם כול, הממשלה אחראית, והיא גם אמרה: גם אני אחראית, אבל יש הבדל בין אחריות לאשמה. היא אחראית, אבל היא לא אשמה. אני רוצה להגיד לך, מירי: אני, יש לי ילדה בת שמונה. אם אני אשאיר את הילדה שלי עם בייביסיטר וחס וחלילה, חס ושלום, יקרה משהו לילדה שלי, הבייביסיטר אחראית? אחראית, נכון?
הבייביסיטר גם אשמה או שהילדה שלי בת השמונה אשמה? כנראה – – –
אז בוא, לא צריך לחקור, כי מי שאחראי למשהו וקורה משהו במשמרת שלו, אז הוא גם אשם. אין דבר כזה אחריות בלי אשמה, בטח ובטח בטבח ובאסון כמו שקרה ב-7 באוקטובר.
עכשיו, אחד השיאים שנרשמו שם, וזה כבר היה קצת מעורר רחמים בעיניי, זה שהיא הייתה צריכה לשים את בנימין נתניהו. ואז היית צריך לראות את מירי. מירי שלנו התקפלה, היא לא ידעה מה לעשות. ולבסוף היא שמה אותו בסלסלה של אחראי, לא הייתה לה ברירה. אז מירי, אני רוצה להגיד לך, ואולי תשמעי ואולי לא: מי שאחראי ומי שבמשמרת שלו קרה האסון הכי גדול לעם היהודי מאז השואה, הוא גם אשם. ובמקרה של נתניהו, ובטח הלשכה של נתניהו – שלא רק שהזרים כסף לחמאס במשך 17 שנה, מסתבר שגם הלשכה שלו עצמה קיבלה כסף מחמאס. תודה.
493 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.