קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני ראש הממשלה, לא אני כתבתי את הנאום הזה – הוא נכתב במטבח של משפחה שבמשך 537 ימים לא אכלה ארוחה שלמה, כי הילד שלהם עדיין שם, עדיין שם, בעזה. כל לילה הם הולכים לישון, אבל לא באמת ישנים. כל בוקר הם פותחים חדשות באימה. הם לא שמאל, הם לא ימין – הם פשוט אזרחי מדינת ישראל. הם שלחו את הילד שלהם לצבא וקיבלו חור בלב.
אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא צריכים עוד הבטחות. אנחנו צריכים שתסתכל למשפחות בעיניים ותגיד להן שתעשה הכול. לא נשתדל, לא נפעל, לא נתאמץ, אלא פשוט לעשות הכול, והמינימום הוא להקשיב להם ולכאוב איתן. ואם אתה לא מסוגל, אדוני ראש הממשלה, פשוט תגיד את זה, כי אנחנו לא יכולים להחזיר את הילדים שלנו. אם אנחנו לא נחזיר אותם, איזה מין מדינה אנחנו? ואם אתה שוב לא מקשיב להם, אז תפקידנו, אדוני, להשמיע את קולם.
אדוני ראש הממשלה, את המילים הבאות לא אני כתבתי, כתב אותן רובי חן. רובי וחגית חן הם ההורים של איתי חן, גיבור ישראל, לוחם חטיבה 7, החטוף 537 ימים בעזה, ואלה המילים שהם כותבים, אדוני ראש הממשלה: ראש הממשלה, תביט בעינינו. מבקש שתיזכר בתאריך 6 ביולי 1976, שבו אחיך יוני, גיבור ישראל, הובא לקבורה, אחרי שפיקד על מבצע לשחרור כל החטופים באנטבה – את כולם, לא חלקם עם אופציה למבצע המשך.
מבקש שתיזכר בהוריך צילה ובנציון ז"ל, שזכו לטקס קבורה ממלכתי, שבעה וקבר לעלות אליו. האם קבר לגיבור ישראל לשבת שבעה ולומר קדיש הפכו לפריבילגיה במדינה תחת הנהגתך? עדיין יש לך את האפשרות לתקן, ראש הממשלה. שוב מתקרב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ואתה יכול, אם אתה רוצה, בנטרול שיקולים פוליטיים, להחזיר את אחרון החטופים עד אז, או ששוב תגזור על משפחתנו לשאול איפה להיות ביום הזיכרון.
אנחנו, חגית ורובי חן, הורים ללוחם החטוף, לא זכינו לפגוש אותך, ראש ממשלת ישראל, כבר שנה. שנה לא זכינו לפגוש אותך. אנחנו דורשים, אדוני ראש הממשלה: תחזיר את איתי חן. תן לנו ולשאר משפחות החטופים לסיים את הסיוט. מקווים שאתה מקשיב לנו בלב פתוח ושנזכה להתייחסות ממך. הוא ביקש ממני להעביר את מספר הטלפון שלו ולהתקשר כבר היום לרובי חן, אבא של איתי. תודה רבה.
346 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.