קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, פעם נתת לי עצה טובה: אף פעם לא לאבד את העצבים על הדוכן. הגיע הזמן שתיתן את העצה הזאת לעצמך. זה היה מופע לא קל לצפייה. ראש ממשלה בישראל שעומד פה וצועק "רואים לכם", "רואים לכם", כמו בגן, זה לא משהו שנעים לראות.
חבר כנסת שיניף שלט, אני מודיע לכם, יוצא מהמליאה בלי קריאה ראשונה, שנייה, שלישית. מי שיניף שלט פשוט יוצא מייד החוצה. בבקשה.
וגם, אדוני ראש הממשלה, אני חושב על המשפחות שנמצאות פה, אני חושב על לוחמי צה"ל שרואים את ראש ממשלת ישראל מאבד את עצביו על הדוכן. על מה? על זה שהיה לך בוקר לא נעים במשפט? על זה שהתקשורת לא מוצאת חן בעיניך? על זה נעמדת פה לדבר?
עומד מול משפחות שכולות שמניפות שלטים עם הילדים שלהן ומתלונן על זה שאמרו עליך משהו בתקשורת. טיפה שליטה עצמית. לוחמי צה"ל שעליהם אתה מדבר צריכים לדעת שראש ממשלת ישראל, בזמן מלחמה לא מאבד את עצביו על שטויות. אתה לא יכול לעמוד פה ולצרוח ככה, כי זה מקרין עצבנות וחוסר מנוחה. אני פשוט מחזיר לך עצה טובה שפעם נתת לי. חבל, אנחנו צריכים להקרין למדינת ישראל, לעם ישראל, ללוחמים שלנו, משהו מרגיע, בטוח בעצמו – כל מה שלא קרה פה על הדוכן ברבע השעה האחרונה.
ואני שומע את הנאום. יש דבר מעניין, שכבר 20 שנה יש מילים שאתה משתמש בהן באופן קבוע: אויבינו, התעצמות, הישגים כבירים – אתה אוהב את המילה "כבירים", אני יודע – כוחותינו, לחמנו, הובלנו.
אני רוצה להגיד לך משהו: מאז 7 באוקטובר כל המילים האלה מהדהדות חלולות, כי לא משנה מה תגיד פה, 7 באוקטובר זה עליך, זה במשמרת שלך. האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי קרה במשמרת שלך, וכל מילות ה"כוחותינו", ו"לחמנו", ו"הובלנו", ו"הנחיתי", ו"הוריתי" לא יעזרו. זה שלך. זה תמיד יהיה שלך.
אני מניח ומקווה שזו מכווה בבשרך, כי כל אדם שבמשמרת שלו קרה דבר נורא כזה אמור לשאת את זה לקברו, עד יומו האחרון.
מכבודן של המשפחות – אני תכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל היות שראש הממשלה דיבר פה על הכול חוץ מעל הנושא שלשמו באתם, אז אני רוצה לדבר - - -
כמו שאתה רואה, אדוני הראש הממשלה, כשאתה מאבד את עצביך אז הם כולם מאבדים את עצביהם.
היות שעמדת פה ודיברת על רצון העם, מזה שנה בכל סקר אפשרי רוב מוחלט של יותר מ-70% מאזרחי ישראל רוצים ועדת חקירה ממלכתית. גילי לייבושור, אימא של יעל שנספתה בחמ"ל בנחל עוז, כתבה את עשרת הדיברות של ההורים השכולים על מה שצריך להיות בוועדת החקירה. והיא כתבה: "לא תמרח; לא תסתיר; לא תתנשא; לא תשקר; לא תחפף; קח אחריות - - - היה אמיץ; כבד אותנו ואת זכר ילדנו; בקש סליחה".
מעולם לא הייתה פה ממשלה שיש לה כל כך הרבה סיבות לבקש סליחה מעם ישראל. 1,850 הרוגים – בקשו סליחה; 79 חטופים שנרצחו – תבקשו סליחה; 14,000 פצועים – תבקשו מהם סליחה; מדינה שלמה כואבת, חרדה, זועמת, שהופקרה בידי ממשלה שלא לוקחת אחריות על כלום – בקשו מהם סליחה. ממשלה שריסקה את הביטחון, ריסקה את הכלכלה, ריסקה את הלכידות החברתית, ריסקה את הערבות ההדדית בינינו, ואפילו לא טורחת לבקש סליחה.
אפילו לא טרחה לבקש סליחה מאימו של עידו אדרי, זיכרו לברכה. סמ"פ בגולני, לוחם בשב"כ, נרצח בנובה. יש פה אנשים שמכירים את המשפחה, אבא שלו היה מפקד הימ"מ, הייתי אצלם בשלושים, התפללנו יחד לזכרו. בנובה עידו כבר נחלץ, היה יכול להינצל, במקום זה הוא לקח נשק משוטר הרוג וחזר כדי להילחם, להגן על החברים שלו. נרצח עם הנשק ביד. אריה ישראלי. שיחת הטלפון האחרונה שלו הייתה עם אבא שלו, שהתמודד בעצמו באותן שעות עם בלימה של חדירת כוחות שניסו להגיע למרכז בארץ, איבד תשעה מלוחמיו. בשיחת הטלפון עידו אמר רק דבר אחד, אמר: אבא, יורים עליי. ואז הקשר איתו נותק לעד.
אימא של עידו, רעות, כתבה אתמול את הדברים הבאים.
היא יושבת פה, רעות? היא יושבת פה. בשמך. בשמך. אני מבקשת תשובות. מבקשת אמת וצדק לבני המופלא שלנצח יישאר בן 24. אני מבקשת ודורשת לדעת מה, כיצד ומדוע אירע אסון חיינו. אני דורשת ועדת חקירה ממלכתית. היא לא תוכל לרפא את ליבי החרוך, אך לכל הפחות תביא לי מעט שקט, בידיעה שעידו השאיר פה אחריו מדינה מתוקנת, שאחיו וחבריו והדורות הבאים יוכלו לחיות בה ללא חשש מהישנות שואת חיינו פעם נוספת. זו חובתכם עבורו, עבורנו, עבור עצמכם.
תבקש סליחה מעידו, אדוני ראש הממשלה. תבקשו סליחה כולכם. ואני מתפלל לאל עליון שנמצא בתוכנו את הכוח לסלוח.
700 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.