קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה - - -
ראש הממשלה, מכתב מירדן ביבס – הוא ביקש שאקרא אותו כאן. ראש הממשלה, ראש הממשלה – מכתב מירדן ביבס: "אדוני ראש הממשלה, שמי ירדן ביבס ובזמן שמקריאים בפניך את הנאום שלי אני יושב שבעה על אשתי שירי וילדיי כפיר ואריאל, ילדים תמימים וטהורים שנחטפו מביתם ונרצחו בשבי. היה אפשר, וצריך היה, להציל אותם. המחבלים הארורים כבשו את ניר עוז בכפכפים.
"משפחתי ואני נחטפנו באכזריות בלתי נתפסת מביתנו לעזה. באותו בוקר ארור המדינה לא הייתה בניר עוז. היו רק גיבורים מקומיים, חברי כיתות כוננות ולוחמים אמיצים שעשו כל שביכולתם ואף שילמו בחייהם. והיום, 514 ימים אחרי, שבתי מעזה למציאות בלתי נתפסת שבה נאלצתי לקבור את כל המשפחה שלי ביום אחד. אני לא מאחל לאף אחד את הסיוט הנורא הזה. ולמרות הכאב הנורא, אני מבקש ממך, ברגע הזה, לעצור. עוד לא הגיע שלב הנקמה.
"בשלב הזה אנחנו מחויבים להחזיר באופן מיידי את האחים שלנו, ביניהם גם החבר הכי טוב שלי, דוד קוניו, ואחיו אריאל. דוד, החבר שלי מכיתה א', השכן מהקיבוץ, שנמק במנהרות החמאס. אני יודע שכבר לא אזכה לחבק את אשתי וילדיי, אבל אמה ויולי, בנותיו של דוד, שנחטפו בעצמן לעזה כשהיו בנות שלוש בלבד, מחכות לחבק אותו. לשרון אשתו מגיע לחבק אותו.
"אחרי שנחזיר את דוד וכל החטופים אני אהיה הראשון לתמוך בכל פעולה שלך למיטוט החמאס. כתושב ניר עוז אני יודע שאנחנו נהיה מוכרחים להכריע את החמאס כי אחרת לא יהיה לנו ביטחון. אבל אנחנו חייבים תמיד לשמור על קדושת החיים, על כבוד המת, ולא להשאיר אף אחד מאחור, אחרת הפסדנו את מי שאנחנו.
"אדוני ראש הממשלה, עברו כבר 514 ימים ולילות ואתה וממשלתך עדיין לא לקחתם אחריות. הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית היא דרישה שעם ישראל מאוחד סביבה, 83% מאזרחי ישראל דורשים זאת, יחד עם 1,500 משפחות – מועצת אוקטובר – ואני ביניהם. מטרתה אינה רדיפה אישית, אלא הפקת לקחים כדי למנוע את האסון הבא. אני קורא לך, אדוני ראש הממשלה, תאחד את עם ישראל, תן מרגוע לנפשנו, קיים את רצון העם והמשפחות. תודיע עוד היום על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתחזק את ביטחון ישראל, תמנע אסון נוסף ותיתן לי ולכל עם ישראל תשובות. איך קרה שכפיר בן התשעה חודשים ואריאל בן הארבע נחטפו ונרצחו, יחד עם אימא שירי, באכזריות בלתי נתפסת? איך הגענו למצב שבשעות הארוכות בממ"ד איש לא הגיע להציל אותנו?"
ראש הממשלה, אני מציע שתקשיב לדבריו.
"אני כל הזמן חושב ומצטער על כך שלא שמרתי על אשתי וילדיי טוב יותר. זה אוכל אותי מבפנים. והיה לי רק אקדח, ואני אזרח פשוט בקיבוץ שקט. האם אתם חושבים על זה? האם גם אתם מתקשים להעביר יום ולילה בלי תחושת אחריות כבדה על מה שאירע? האם אתם מסוגלים להגיד זאת בקול ובמילים ברורות? כל כך הרבה אזרחים מבקשים סליחה, כל כך מעט פוליטיקאים מבקשים סליחה. כל כך הרבה אזרחים ולוחמים לוקחים אחריות, כל כך מעט חברי ממשלה לוקחים אחריות.
"עופרי, אחותי, אמרה בהלוויה משפט שאני מאוד מתחבר אליו: סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמוד מטעויות. אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים ייחקרו וכל בעלי התפקידים יישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור, שיקרה שוב.
"אין לי שום עניין לסגור חשבון על העבר. אני מנסה לאסוף כוחות ולהביט קדימה. אני מבקש שכולנו נפעל ככל יכולתנו שיהיה כאן טוב יותר, מלוכד יותר וחזק יותר".
"מחלון הרכב שהוביל אותנו במסע ההלוויה ראיתי את עם ישראל, ראיתי מדינה שבורה – דתיים, חילונים וחרדים – שעומדים ביחד עם דגלים ודמעות. הרגשתי שהם באמת היו איתי. לא הכרתי אותם, אבל הרגשתי שהם אחיי ואחיותיי. מה אתם בהנהגה עושים כדי לשמור על הביחד הזה?"
"האם אתם קמים כל בוקר כדי לפלג או כדי לחזק אותנו קצת יותר מבפנים?"
משפט סיום – "לסיום, אני פונה אליך ראש הממשלה, טרם נכנסתי לביתי בניר עוז ואיני יודע מה מצפה לי בפנים. אני מבקש ממך להגיע יחד איתי, להצטרף אליי לפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר. אני מבקש שנעשה את זה ביחד. אם לא נסתכל לאסון בעיניים, לא נוכל להשתקם".
אני מקווה שידו המושטת של ירדן ביבס תיענה ביד מושטת חזרה. תודה רבה.
652 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.