קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני, אני מבקש את נוכחות ראש הממשלה. אני אמתין. אלה הוראות התקנון.
לא, לא. אדוני, הזכות התקנונית שלי היא לדבר לראש הממשלה.
אדוני, הכול בסדר, אבל אני רוצה לפנות - - -
אני מבקש התייחסות של הייעוץ המשפטי.
בסדר. האם עומדת לי הזכות לפנות לראש הממשלה?
לא, לא נעשה על זה ועדת חקירה. נתניהו בורח. מה לעשות. נתניהו בורח, בורח מהמשפחות השכולות – שאתה, יושב-ראש הכנסת, לא אפשרת להן להיכנס.
דקה וחצי נשארה לך.
טוב. אז אדוני היושב-ראש, אתה מציג תמונה לא נכונה של מה שהיה שם. היו שם בסך הכול 30 אנשים שביקשו לבוא ולהסתכל למר נתניהו בלבן של העיניים, אבל אתה, ולא בפעם הראשונה, רומס את הממלכתיות של הבית הזה, כמו שעשית לפני רגע, ובעיקר מול המשפחות השכולות.
ואני אומר לך, מר נתניהו, זה לא יעזור לך. המשפחות השכולות יסתכלו לך על הלבן בעיניים, והמשפחות השכולות בסוף גם ירדפו אותך בחלומות שלך. תאמר לי, מר נתניהו, אתה יודע מי זה מר מנשה מנצורי? אתה יודע מי זאת סיגל מנצורי? בוא תשמע מה שיש לה לומר במעט זמן שיש לי, אחרי שיושב-ראש הכנסת נהג בצורה שנוגדת את התקנון: אני סיגל מנצורי, לעולם אימא לשלושה – נורל, רויה ושי. אימא עם לב שבור. אנחנו, אדוני ראש הממשלה – היא כותבת לך – כבר לא זוג פלוס שלושה. נותרנו זוג פלוס ילד. גם הכמעט-חתן שלנו, עמית, נעלם. שלושתם נרצחו באכזריות במיגונית המוות בכניסה לקיבוץ רעים, כל כך באכזריות שהתבקשנו לא לזהות אותם אלא לזכור אותם יפים.
והדרישה של סיגל מנצורי, אימא שכולה – אימא שכולה – היא דרישה לחקור את האמת - -
- - לדרוש צדק ולקיחת אחריות. למה, מר נתניהו, אתה לא מסתכל לסיגל ולמנשה מנצורי בעיניים? למה אתה מסתתר מאחורי ההחלטות הלא-ראויות - -
291 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.