יום לענייני החברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברות וחברי הכנסת, כבוד חבר הכנסת עבאס, שיזם את היום החשוב הזה, מכובדי השר, תראו, צריך באמת עצבי ברזל כדי לעלות לכאן ולא להתייחס למסכת השקרים וההסתה ששמענו מפי אדם שנכנס להיסטוריה הישראלית כשר הכושל ביותר לביטחון פנים. אבל אני אמצא את היכולת הפנימית הזאת לא להתייחס אליו, כי כל תפקידו ומטרתו הם לעלות לדוכן הזה ולחלל את חשיבות הדיון שאנחנו מקיימים. אין באמת מה להתייחס לאדם שעל כהונתו רשומים נהרות של דם ברחובות היישובים הערביים במדינת ישראל.

אדוני חבר הכנסת עבאס, אני מבין היטב את הרצון ואת הצורך לקיים יום מן הסוג הזה כאן בכנסת.

לא, עזבו. המספרים כבר חסרי משמעות.

אני רוצה לומר לכם, עזבו. יש פה לא מעט חברות וחברי הכנסת שלא באמת מזדעזעים מן המספר. הם לא אוהבים את המציאות הזאת, זה לא שהם רוצים בה, אבל עזבו, הם אדישים. האדישות היא תמיד הסכנה הגדולה ביותר של כל חברה, לא כוונות הזדון. יש מעט אנשים עם כוונות זדון – איתמר בן גביר הוא אחד מהם – אבל הסכנה הגדולה היא האדישות.

האמת היא – אני אומר עוד פעם, אני בהחלט מבין את הצורך ביום הזה, אבל האמת היא שהכותרת צריכה להיות: יום לציון ההתעלמות מענייני החברה הערבית, ההתעלמות הגורפת. מכיוון שהמציאות היא כל כך קשה, אנחנו פעם אחר פעם מדברים על מספר הנרצחים, אבל זה הדבר שמשקף את עומק התהום שאנחנו נמצאים בה. כאילו הדבר היחיד שנוגע לחייהם של שני מיליון אזרחים זה אם אימא יכולה לתת לילד לצאת לגן השעשועים. לשם הגענו. אז צריך יום מיוחד שיזכיר לנו מה יכולה הייתה להיות מציאות מתוקנת: כשדנים על שיפור היכולת של השפה העברית בקרב צעירים ערבים; כשמדברים על ייצוג הולם במוסדות שלטון, על השתלבות באקדמיה ובתעשייה; כשמדברים על איכות הסביבה ביישובים במגזר הערבי; כשמדברים על תשתיות; כשמדברים על חינוך; כשמדברים על דתות.

כי הרי במדינת ישראל יש משרד לענייני דתות שהוא אך ורק לענייני הדת היהודית, נכון? אז היה אפשר לדבר על הממסדים הדתיים והקהילות הדתיות, אבל בשביל זה צריך יום מיוחד, כי בשגרה יש לנו ממשלה שמתעלמת לחלוטין מהמגזר הערבי. אני מכיר על בוריים את כל ההסכמים הקואליציוניים, את כל מאות הסעיפים; שני מיליון אזרחים ערבים לא מעניינים את הממשלה הזו.

אבל לא רק את הממשלה. כמה ועדות מיוחדות שאינן קבועות בתקנון פועלות בכנסת הזו? ועדה לענייני גליל ונגב, ועדה לענייני שורדי השואה, ועדת הצעירים, הוועדה לצמצום פערים חברתיים בפריפריה – עוד ועוד הרשימה ממשיכה. איזו ועדה הקואליציה סירבה להקים? ועדה שתעסוק בעניין הזה. אז עברנו מוועדה של הכנסת שתעסוק בעניינים האלה ליום חגיגי. זה המצב. בכנסת הקודמת, בכנסת העשרים-וארבע, הייתה ועדה. הייתה גם ועדה ממשלתית, אבל אני חבר הכנסת אז אני מדבר קודם כול על הרשות המחוקקת. הייתה ועדה בבית הזה, והיא בוטלה. אז מה זה משנה שיש פה יום לענייני החברה הערבית? הרי הכנסת העשרים-וחמש וראשיה הודיעו לשני מיליון אזרחים שהמצוקות שלהם בכל תחומי בחיים לא ראויות לוועדה מיוחדת, למרות שיש פה בערך עשר ועדות מיוחדות. על כל נושא שצץ מקימים פה ועדה.

זה המסר של הבית הזה לציבור הערבי. זה המסר של הבית הזה ושל הקואליציה הזו לציבור הערבי. רק בכנסת הזו התקבע מנהג שחבר כנסת לא יכול לדבר פה בערבית כי חברי קואליציה יתנפלו על הדוכן. יש חוות דעת של היועצת המשפטית – אני מסיים, אדוני – יש חוות דעת של היועצת המשפטית – – –

לא, הוא לא יכול, כי אם חבר כנסת מדבר כאן, וברגע שהוא עובר לערבית חברי קואליציה מכובדים – לא לא לא, בוא, בוא. בבית הזה, בכהונה הזו, השתבשה לחלוטין היכולת של חברי כנסת לדבר בשפה הערבית בלי שיתקפו אותם וישבשו את הנאום רק בגלל שהם מדברים בשפה הערבית – שפה שבחוק הלאום יש לה מעמד, נכון? רשמי. המעמד הרשמי של השפה הערבית בכנסת הוא שברגע שאתה מדבר בערבית, יפריעו לך.

אתה מכיר החלטה של ועדת האתיקה בנושא? כי היו תלונות.

הינה, אני מסיים.

אני קורא לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, כי אני גם יודע שלא כל חברי הכנסת בקואליציה הם מקשה אחת בעניין, אז אני רוצה לפנות אליך בבקשה: אני מבקש ממך לשקול פעם נוספת מהלך שייצא ממך, מלשכתך, של מחשבה אם לא נכון להקים מחדש ועדה מיוחדת שבסופו של דבר, אתם הקואליציה ויהיה לכם בה רוב. אבל אני קורא לך ומבקש ממך לשקול מחדש, נוכח המספרים הקשים והנתונים הקשים, אנא, לא רק בשם הדמוקרטיה הישראלית, גם בשם הציונות ויהדותה של מדינת ישראל, הקם מחדש את הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית במדינת ישראל. תודה.